יום ראשון, 31 ביולי 2016

איך לשרוד את ימי ראשון?

אחד האתגרים הגדולים של ימי הקיץ הם ימי ראשון. ידוע שאת סופי השבוע אנחנו מבלים בים, עם חברים, בחופשות קצרות, נסיונות בריחה אל החופש השקרי של הימים הלוהטים, אבל אז מגיע הבוקר ויום ראשון שוב כאן. אנחנו אף פעם לא מוכנים לקראתו, אני בטוח שלא. אז עולה השאלה מה עושים עם זה? לא לעשות כלום ולהיכנע לימי ראשון מרגיש לי לפעמים מאוד תבוסתני, אז אני מחליטה לנקום. לנקום בימי ראשון על אובדן החופש וככה זה הולך.

לפני שאני צוללת את תכניות הנקמה שלי, אני רק אציין שאין כאן כל קשר לעבודה, להתחייבויות בחיים, שגם מהן הייתי רוצה להשתחרר, אך אני מבינה שאי אפשר ולכן הנקמה האופנתית בימי ראשון היא הכלי שלי להתמודד עם הכל ולהמשיך את שגרת החיים הקייצית בצורה השפויה ביותר. מה שאני בעצם מנסה להגיד, זה שכל אחת יכולה לאמץ את תכנית הנקמה ולהינות ממנה. אז מה עושים?

כדי לנקום בימי ראשון הכי חשוב להתעלם מהם ולהתלבש לעבודה כאילו אנחנו עדיין בחופש או בסופ"ש. כמובן שאין הכוונה היא להופיע במשרד בג'ינס גזור וחולצת בטן, אבל כן לבחור פריטים שמשדרים חופש. בדים דקים ומתנפנפים, צבעי ג'ינגל, גזרות אווריריות ואפילו כפתיות דקות שנקשרות על הכתפיים. כל עוד זה משדר קיץ וכיף וזה סביר למקום העבודה שלכן, לכו על זה

למתקדמות: ממליצה על סנדלים באווירת בוהו שיק ואננס מציץ מתיק הגב שלכן. בעבודה אפשר להניח אותו על השולחן במשרד לאיזה יומיים והוא יפיץ ריח אקזוטי נעים וכולם ידעו שאתן ממש זקוקות לחופש או שלגמרי איבדתן את זה, אבל למי אכפת? בעוד יומיים זה כבר יום שלישי ואז אפשר ללכת ל -Happy Hour אחרי העבודה, אבל על זה בפוסט הבא.

בעודי נוקמת ביום ראשון לבשתי: שמלה של H&M, סנדלים של ZARA ותיק גב של Kisim.
הפוסט הזה הוא השני בסדרה של שלושה בשיתוף עם מותג התיקים Kisim

תיק הגב הצהוב שהכיל את האננס הצהוב שלי הוא תיק גב קלאסי מסדרת אונו המיוצר כבר שנים ונמכר לנשים ולגברים.התיק הזה קיים בצבעים הסולדים והקבועים: שחור, אפור, חום ומדי עונה מתחדש בצבעים עונתיים כמו הצהוב שליאת אותו הדגם ניתן לקנות גם מבד - 100% טבעוני. למותג Kisim גם מגוון תיקי גב נוחים שאפשר לקחת איתכם לעבודה בלי כוונות נקמה. כעת כל התיקים באתר ובחנויות ב SALE סוף עונה עם הנחות של 20% ומעלה.



מקווה שיום הראשון שלכן עבר בשלום.
שיהיה שבוע מעולה ונתראה בפוסט הבא!

יום חמישי, 28 ביולי 2016

השעה לפני השקיעה

בשעה לפני השקיעה אני מוצאת את עצמי בדרך הביתה מהעבודה. אני הולכת לאט, מאריכה את הדרך, משוטטת בעיר שעוד מעט תהיה חשוכה ונוצצת ואולי אף חיה יותר, אבל היא תהיה אחרת. אני אוהבת את העיר בשעה לפני השקיעה. היא מבטיחה לי חופש. אני כבר לא במשרד, יש לי זמן לעשות כל מה שאני רוצה עד שאני אגיע הביתה.

אני לא יודעת אם יצא לכם אי פעם לעצור לרגע בשעה הזאת, להפסיק למהר להגיע, ללכת לאט יותר, לחשוב פתאום איזה מוזר זה לעצור דווקא ליד הבית בנביאים 9 ולחשוב שזאת כתובת מסרט ישן, או ללכת ברח' ביאליק ולחשוב לעצמכם שזה הרחוב הכי יפה בעיר או סתם לעצור ליד גן מאיר ולבהות בנדנדות כשהשמים בצבע זהב.

אני מספרת לכם את כל זה כדי שבפעם הבאה שיזדמן לכם להיות בחוץ בשעה לפני השקיעה תדעו מה לעשות ברגעים הכה קסומים של היום ואולי תרגישו משהו או תלבשו משהו נחמד בזמן הזה ותחשבו לעצמכם: איזה רגע מושלם זה. אני כבר לא בעבודה, אני בעיר הכי טובה בעולם ואני רוצה את זה כל יום.
בשיטוטיי בעיר בשעה לפני השקיעה לבשתי: שמלה מהאוסף הפרטי שלי, אולסטארס ותיק של Kisim.
הפוסט הזה הוא הראשון בסדרה של שלושה בשיתוף עם מותג התיקים Kisim. 

התיק הלבן והמהמם שאני מצולמת איתו הוא תיק טיים אאוט M, תיק מקולקציית הקיץ האחרונה, עשוי מעולם החומרים המורכבים והוא 100% טבעוני. כל כך אוהבת תיקים שאפשר ללכת איתם באלכסון. צורתו הגיאומטרית אך הרכה והצבע הלבן הבוהק התאימו בצורה מושלמת ללוק האורבני שבחרתי. כעת כל התיקים באתר ובחנויות המותג ב SALE סוף עונה.

שיהיה לכולנו סוף שבוע מושלם.
נתראה בפוסט הבא!

יום שישי, 22 ביולי 2016

Find your California


מרוב שאני משתוקקת לנסוע לקליפורניה שוב, אני כמעט שכחתי שפעם כבר הייתי שם. בשנת 2002 עשיתי טיול מסן- פרנסיסקו עד ונקובר והוא היה אכן מאוד מיוחד. הרואד טריפ הראשון שלי, עם החבר הרציני הראשון שלי, הפעם הראשונה בארה"ב, הפעם הראשונה בחו"ל בלי ההורים שלי, הפעם הראשונה שהתאהבתי במרחבים האינסופיים של אמריקה. לפני כן חשבתי שארצות הברית זה לא בשבילי, אבל מאז אני כל הזמן משתוקקת לחזור. אז נכון, הייתי המון פעמים בניו יורק בשנים האחרונות, אבל אני באמת מתגעגעת לקליפורניה.

את הקליפורניה הפרטית שלי אני מחפשת בכל מקום. לפעמים אני מוצאת אותה בבתי קפה, לפעמים על הטיילת בתל אביב, לפעמים בקקטוסים ענקיים בצידי הדרכים ואפילו בפארק דרום בתל אביב, שם עושים סקי מים ויושבים על הדשא ליד האגם עם חברים ושותים בירה בשקיעה ביום שבת. אני מוצאת אותה גם בפוסטים של שלי גרוס שנמצאת שם באמת, בסייל סוף עונה של ZARA, שם מצאתי את הג'קט הצבאי החדש שלי עם הרקמות ופאטצ'ים של פקחי הדייג ובעיקר בחלומות שלי על מה אני הייתי עושה עכשיו בקליפורניה, אבל אני חושבת שבשביל קליפורניה אני אצטרך ללמוד לנהוג.

איך תמצאו את הקליפורניה שלכם?
הכי טוב לנסוע לשם וכמה שיותר מהר. אבל אם זה לא מסתדר, פשוט שבו ליד המים ועדיף שיהיו קצת דקלים מסביב ובגד ים וכפכפים בצבעי פסטל ותנו לשיער להתייבש ברוח החמימה ושתו משהו קר. תשכחו מזה שיום ראשון תמיד מגיע בסוף ופשוט תימרחו על הדשא. אל תתנו לשום תירוץ למנוע מכם רגע של עם הקליפורניה הפרטית שלכם.
מה לבשתי בזמן שחשבתי שאני בקליפורניה?
ג'ינס קצר ובגד ים משוק בצלאל, המקור הבלתי נדלה לפריטים זולים וחד פעמיים, כפכפים מחנות בקינג ג'ורג', ג'קט מזארה, בסייל.

שיהיה סוף שבוע מהמם לכולנו!
Find your California!





יום רביעי, 13 ביולי 2016

איך ללבוש חולצת בטן בכיכר אתרים?


ביום שישי האחרון היה חם מאוד ובילינו את הבוקר בבית. אכלנו סלט יווני, ראינו Unreal ובגלל שקמנו מוקדם, לקראת הצהריים כבר השתעממנו וגם רציתי לחוש קצת את השמש על כתפיי. אז גיא אמר, רוצה ללכת לכיכר אתרים? ברור שאני רוצה ללכת לכיכר אתרים. אבל כניראה שזו רק אני.
אז נכון שכיככר אתרים היא אתר עירוני כושל ומוזנח, אבל היא נמצאת על חוף הים והאזור הזה הוא חלקיק של ההיסטוריה התל אביבית. קשה לי לדמיין את העיר בלעדיו. היא עוד איבר בגוף הגדול, הלבן והחם שהוא העיר שלנו. בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, העיר היא לא רק כאן כדי לשרת אותנו, כדי שיהיה לנו איפה לגור, לצאת ולחנות, היא גם יצור חי ובועט פועם, ולקיום של העיר יש ערך בפני עצמו. הערך הוא משהו שנתפס על ידינו, תושבי העיר, אבל קשה לי לא להתייחס לעיר כיצור חי.

כשאנחנו נוסעים על הטוסטוס ברחובות והרוח מלטפת אותנו, הכל נע מסביב לאט או מהר והכל ממש, ממש יפה. ואני חושבת לעצמי שהכל משתנה, אך הלוואי וזה גם היה נשאר קצת כמו פעם. אני בעד התחדשות עירונית, שלא תבינו אותי לא נכון, רק לא חושבת שהתחדשות עירונית זה בהכרח להפוך כל פינה טיפה מוזנחת בעיר לעוד כיכר הבימה. אני הייתי מאוד רוצה שיעזבו את כיכר דיזינגוף בשקט וישאירו אותה מורמת מעל מפלס הרחוב, שיהפכו את כיכר אתרים למשהו קצת יותר חי, בדיוק כמו שכיכר ביאליק היא מקום מהמם, גם אם מעט אנשים מכירים או עוברים בה. הלוואי ומתכנני העיר היו מרגישים יותר את הוייב של העיר ולא חושבים תכנונית רק על כל איזור בנפרד, כי אני לא רואה שום צורך בעוד מתחם התחנה או מרכז שרונה, זה לא מתאים לעיר ולא עובד, לפעמים, להשאיר משהו קצת מוזנח ועם אופי יכול להיות הרבה יותר מעניין. הדרך הנכונה היא ליצור מקום מיוחד ממה שכבר יש. ברלינאים טובים בזה, אולי כדאי ללמוד מהם. 

אז מה לובשים לכיכר אתרים?
אם מדובר ביום חם במיוחד, אז חולצת בטן עם כתפיות דקיקות ומכנסיים ברמודה באוירת סוף שנות ה-80.
סנדליס דקיקים ומשקפיים ורודים. זה ניראה לי כמו הדבר הטבעי ביותר. מרגיש כל כך נכון ושייך.
ולגבי חולצת הבטן, אין ממש מה לחשוב על זה. פשוט שולפים ולובשים. אחר כך ניראה מה זה אומר. בכלל, אף פעם לא הבנתי את הבנות שהיו מכריזות בתחילת שנות ה-2000 ועד לפני איזה שנתיים שהן לעולם לא ילבשו חולצת בטן. ביום חם ולוהט בעיר, זה הדבר ללבוש.

מה לבשתי: גופית בטן  pull&bear (יש לי גם בלבן - נקנתה למטרות ללבוש מתחת לבגדים, אבל גם ככה זה אחלה), מכנסי ברמודה משנות ה-90, סנדלים asos, משקפים שמש Marc by Marc Jacobs.



מתי בפעם האחרונה הייתם בכיכר אתרים?
מה האיזור המוזנח האהוב עליכם בעיר?
לאן אתן לובשות חולצת בטן?
ולמה יום חמישי זה לא היום????

נשיקות ושיהיה חם ומגניב!

יום שני, 4 ביולי 2016

האם זה הזמן להיות סקסית שוב?

בחוגים שאני מסתובבת בהם, להיות סקסית לא נחשב לערך חיובי של נשיות תל אביבית. לא, רגע, שלא תטעו, ברור שאת צריכה להיות סקסית, אבל שלא תעזי לעשות משהו שיראו שהתכוונת להיתפס ככזו. הסקסיות החמקמקה שלך אמורה להתמקם איפשהוא בחלל, אבל לא באמת להיות נוכחת. אני תמיד הייתי אומרת שחייב להיות רווח בין הגוף לחולצה, שמחשופים עמוקים זה לא סטייל ושאני ממש לא רוצה להיות מוערכת על-פי הציצים שלי. אני עדיין חושבת שזה נכון, אבל גם קצת נמאס לי להחביא את הנשיות שלי מתחת לבגדים בגודל אוברסייז.

אני חושבת על הנושא הזה כבר די הרבה זמן ולגמרי מתכוונת to bring the sexy back. זה לא קורה באופן מכוון, אבל אני כבר כמה זמן אוהבת תחתוני תחרה יותר מתחתונים עם דמויות מצוירות וחזיות תחרה שחורות, אמנם בלי ברזלים וכאלה שנוח ללבוש, אבל תחרה שחורה זה לגמרי הדבר, וכי הכל חייב להיות שקוף ומחמיא. אני זוכרת שבכל פעם שמישהו אמר שהבגד חייב להיות מחמיא לאישיות, הסכמתי בשמחה, אבל מה קרה לנו שאנחנו כל הזמן רוצות להסתיר את הגוף שלנו כדי להיראות מתוחכמות ואינטליגנטיות? למה בחורה עם שמלה שמשדרת סקסיות לא יכולה להיות גם יפה וגם חכמה. אני לא יודעת אם יש תושבה לזה, אבל לי זה מציק.

מה שעוד יותר גרם לי לרצות לכתוב על זה, זה המותג החדש של ה-it girl הפריזאית ז'אן דמאס, Rouje. הבחורה הזאת תמיד משכה את תשומת ליבי, כי היא סקסית בצורה שמוצאת חן בעייני וזה שהיא הוציאה ליין של בגדים שישדרו את הוייב שלה, זה עוד יותר מחזק את התחושה שהאופנה שאנחנו אוהבות ללבוש נכשלה בלתת לנו, לאופי שלנו, לרצונות שלנו לבטא את עצמנו במלוא המובן הנשי שלנו. נתנו לאופי הטרנדי של הבגדים לדבר במקומנו, בעייני ועבורי זו טעות.
אז ז'אן והחברות שלה הצטלמו לקטלוג ולאתר בהפקה טבעית ומהממת והביאו איתנן את הוייב הזה של שנות ה-90 שאני כל כך מתגעגעת אליו. שכל בגד המשדר אותו חייב מיד להימצא אצלי בהישג יד. משהו בסקסיות שהבגדים האלה משדרים לא מעלים את הנשיות. אולי זה הגזרות הקרובות לגוף, החצאיות הקצרות או וי עמוק במחשוף. וכל זה ביחד משדר שיק חושני, פריזאי וכזה שגם נשים וגם גברים מרגישים בנח בנוכחותו. וכן, לא לשכוח אודם אדום, שיער מושלם וטבעי וקסם אישי.
ואז יש את השמלה הזאת. היא כל מה שאני אוהבת: כפתורים בפרונט, מחשוף וי, פרינט פרחים בסגנון שנות-90 ושיק צרפתי של חופשה בפרובאנס, שאפשר ללבוש כמעט לכל מקום, והיא עולה רק 155 יורו. אז בינתיים אני דוחה את הרכישה שלה, אבל בטיימינג מושלם בצורה הזויה מצאתי גירסה של הקסם הזה כאן בלבנט ובכלום כסף. אולי אראה אותה בהזדמנות. תנו לי להתרגל לרעיון.

כל התמונות מכאן.
יום שני שמח!




Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...