יום שבת, 30 במאי 2015

חלום על Club Med


ביום חמישי אחרי שבוע עבודה מפרך זכיתי למנת אסקפיזם מפנקת בדמות מסיבת החוף של Club Med שהשיקו את עונת נופש הקיץ לשנת 2015. לבשתי שמלה לבנה כפי שנדרש על פי ה- dress code, לגמתי שרדונה ונהנתי מהחוף היפה. אחר כך היו ריקודים והבנתי שזה טוב ששתיתי קצת יין. כולם לבשו לבן מסביב ורקדו לשירי חוף. בכל רגע חלמתי על החופשה הבאה שלי ולמרות שבוודאות אין לי כסף לחופשה באחד היעדים האקזוטיים של Club Med, נהנתי מהפנטזיה שמתישהו זה עוד יקרה. ובלי קשר, כבר קשה לי לחכות לעוד חופשה שבטח תגיע אחרי תקופת המבחנים והעבודות.

לבשתי שמלה לבנה של NAF NAF. מבחינתי זה ניצחון קטן. בכל קיץ אני מבטיחה לעצמי שהקיץ אלבש הרבה לבן ורק השנה אני רואה שהתחזית האופנתית שלי עבור עצמי מתחילה לעבוד. מלבד השמלה הזאת שאני ארחיב עליה בעוד רגע, רכשתי לעצמי גלביה לבנה ולבשתי כבר עוד שמלה לבנה שלא ראיתם, בסופ”ש הקודם. אני מתחילה להתאהב בלבן על אף שפעם הרגשתי שזה חגיגי מדי. אפילו לבשתי את השמלה הזאת לקפה ביום שישי ולסיבוב בעיר על האופניים. לבן גורם לי להרגיש יותר שזופה ויותר בלונדינית – שני הישגים די מרשימים של בגד. הקיץ זה מרגיש שרק כשלובשים זה באמת קיץ.

אז עכשיו קצת על השמלה – ניתן להשיג אחת כזאת וגם רבות אחרות אם תרצו, היום עד שעות הערב בפופ-אפ של אתר המכירות StyleRiver בשיתוף החצר הנשית בנמל יפו. הפריטים נמכרים במחירים נוחים של 49-119 ש”ח והמכירה נועדה לקדם גם את פעילות החצר הנשית בנמל. זוהי עמותה שמכשירה ומקדמת נערות בסיכון מיפו והסביבה ובנושאי אופנה. בנמל פועלת חנות שמוכרת עודפים של מעצבים ואותה מנהלות בנות העמותה. כדאי לכם לבקר גם שם. המכירה של סטייל ריבר מתקיימת במחסן 2 בנמל יפו – הכניסה מכיוון החניון הגדול, מצד דרום של הנמל – היום עד 20:00.


ואם כבר מדברים על קיץ ולבן, אני הולכת לנסות להכין ארטיקים מתותים ויוגורט. מבטיחה לעדכן איך יצא!

יום ראשון, 24 במאי 2015

זכרונות מהעיר הדרומית – חלק א’

aDSC_0118sלפני שבועיים חזרתי מאילת מארבעה ימים של מנוחה, רוגע וכיף. גיליתי את אילת מחדש אחרי היעדרות של בערך 6 שנים. תמיד אהבתי לנסוע לשם, אבל אף פעם זה לא היה היעד המושלם ל חופשה. הפעם זה היה נופש מושלם למדי. אפילו הנוף מהחדר דמוי הבקתה שלנו ב”מלון אורכידיאה” היה יפה ושלא נדבר על קיר הזכוכית שמאפשר לראות את הים והמבנה החמוד של המצפה התת-ימי בזמן שמבלים על שפת הבריכה. חופשה עם נוף לים יש בה ערך הרבה יותר גדול ממה שמייחסים לה. אין תחושה נעימה יותר בבוקר מלקום ולבהות בים הכחול.

צילמתי בנופש הזה המון תמונות, פשוט כי הכל היה כל כך יפה, כמעט לא מכאן. בפוסט הזה יש תמונות שצילמנו בבריכה בשבע בבוקר, לכן היא ריקה. התכוונתי לצלם רק כמה תמונות, אבל היה קשה לעצור. כל כך יפה ונעים שם. אחר כך השתזפנו עד 9 בבוקר, שזה בשעות שמותר להיחשף בהן לשמש (עם קרם הגנה, כמובן) עד ארוחת הבוקר.aDSC_0058saDSC_0049s aDSC_0097sבבוקר לקחתי את הזמן להתאפר ולעשות הכל ברגוע, ככה זה כשהיקיצה הטבעית שלי היא בשעה 6. בחרתי להתאפר בגווני השקיעה. איפור רק ורדרד וקיצי עם צללית ורודה ישנה של אסתי לאודר שמצאתי בבית, סומק קרם ומסקרה של קלרינס שהאהובים עליי לאיפור זריר ושני שפתוני צ’אבי סטיק של קליניק שיחד יוצרים גוון קורלי מתוק על השפתיים.

בחרתי לא לעצב את השיער שלי בשום דרך. רציתי את מראה החופשה הלא מתאמץ וגם להניח לו קצת. לא דרוש ממנו דבר ולא לעצב או להחליק אותו. אז הוא ממש לא מטופל בתמונות ואני די אוהבת את זה. עדיין ממש מחכה לו שיתארך כבר.aDSC_0033saDSC_0064saDSC_0089saDSC_0113s aDSC_0122s aDSC_0129s aDSC_0158s aDSC_0167s. aDSC_0152s aDSC_0195saDSC_0187saDSC_0231s aDSC_0218sלבשתי: שמלה לבנה היפית ועל זמנית קניתי לפני המון שנים וכבר הופיעה בעבר בבלוג כאן וכאן, ג’קט פרנזים חום ואהוב וחדש שאמא תפרה לי לפני כחודש, ג’ינס גזור מושלם מלפני כמה שנים שנקנה בשוק בצלאל, בגד ים שאמא קנתה לי בחו”ל, כובע מחנות הכובעים בשנקין –אלנבי, סנדלי zaxy מהממים מברזיל, ומשקפי שמש של marc by marc  מאירוקה.aaDSC_0362s

ממליצה לכם על חופשה אילתית רחוקה מהעיר ומהקניונים. קרובה למצפה התת-ימי ולריף הדולפינים ולים הכחול. אורכידיאה הוא מלון קצת שונה, עם חווית חו”לית ושירות מעולה. מחכה כבר לחזור לשם.

כמו שאתם מבינים, לא עשיתי באילת הרבה, אבל בפוסט הבא אכתוב על מה הכי אהבתי בעם הדרומית. רמז בפסקה מעל.

יצא לי קצת מתאים לחג עם כל הלבן הזה והדקלים הלבנים. אז שיהיה חג שמח!

נשיקות

יום שישי, 22 במאי 2015

התקף גרמנופיליה קיצוני

אני אתחיל בזה שהתעוררתי היום בארבע בבוקר אחרי שנרדמתי מעייפות מטורפת בשמונה בערב וויתרתי על כל התכניות שהיו לי לערב של יום חמישי. התעוררתי ושכבתי במיטה. החלטתי לסיים לקרוא את הספר שקראתי בחודש האחרון. “ההיסטוריה של ההיסטוריה”. כשהספר רק יצא בעברית בשנת 2014 וראיתי את הכריכה היפה והמסקרנת שלו, לקחתי אותו בידי בחנות הספרים, קראתי את הכריכה האחורית והנחתי אותו בחזרה. במשך השנה האחרונה הוא לא עזב אותי ובכל פעם כשראיתי אותו, או הרהרתי בספרים שבא לי לקרוא הוא עלה. לבסוף קניתי אותו בדיזינגוף סנטר ביום הבחירות. עוד חשבתי על זה שלא התכוונתי לעשות שופינג ביום הבחירות, אבל ספרים זה בסדר.

5585110099098490747no הלילה כשהתעוררתי, נותרו לי עמודים בודדים לסיום הספר. קראתי אותם ונשארתי המומה למרות הציפיה לסוף הזה. הוא היה ברור במהלך כל הספר, אבל הוא היה עדיין קשה. זהביקורת ממש לא ספר לכולם. רק לאמיצים, הסקרנים ואלה שמוכנים לחוות סבל מסוים במהלך הקריאה ולהתעמת עם מחשבות קשות, לתת לדימיון לעבוד קשה, לחוות רגשות כאילו הם היו שם ולרצות קצת למות, אך לזכור שזה לא קורה להם.

זה ספר על ברלין ועל השואה ועל האשמה הגרמנית הקלקטיבית, על אובדן הזיכרון של הגרמנים. על מה שזה עושה ועשה לאנשים. זה ספר על אובדן שפיות וחיפוש זכרון. זה ספר על נשים שהרגו את הילדים שלהן, על מגדה גייבלס שהתאבדה בבונקר של היטלר עם ילדיה. על גרמנים ועל יהודים. אבל גם סיפור על העיר ברלין. על בנייניה, רחובותיה, שכונותיה, הרכבות ואיך ברלין היא השער אל העבר, אבל מעבר לזה, זה הסיפור של מרגרט טאוב, סיפור על אהבה מורכבת, על השלכותיה, על הסוף הרע שלה.

אני לא קראתי מעולם ביקורות על הספר, אני שונאת לקרוא ביקורות. בחירת הספרים שלי היא לרוב לפי אינטואיציה. החלטתי לקרוא אותו כי אני מתגעגעתברלין, סקרנית לגבי העם הגרמני, אוהבת לקרוא על השואה, לא מצליחה להתחמק מזה. לא הייתה לי דרך להתחמק גם מהספר הזה, למרות שניסיתי, ואני אזכור אותו לנצח.

אחרי שבחודש האחרון סיפרתי לכל מי שמוכן לשמוע על הספר הזה, החלטתי לספר גם לכם.  מי שהולך על זה, דעו שזה לא הולך להיות קל, אבל זה לגמרי שווה את זה. מישבכל זאת רוצה לקרוא ביקורת, זה באחריותכם.

טוב, אחרי הדרמה של אמצע הלילה, אני רוצה ספר לכם גם על סרט גרמני, גם על פוסט שואה וגם על איך אובדן הזיכרון הגרמני מוצג שם. זה אינו צירוף מקרים שקראתי את הספר וגם הסרט הזה שיצא בקולנוע אתמול מגיעים אליי באותו הזמן. זה כאילו הכל עובד יחד. העיסוק הזה, של דור היוצרים הנוכחי בשואה הוא מובן, הוא מתבקש, הוא יצירתי ומחושב והוא מעניין אותי. הוא בוחן את מה שקורה אחרי, כי בעיקרון, זה מה שחשוב. חשוב מה יקרה לאנשים ששרדו אחרי הזוועות ואיך הם מתמודדים עם מה שעוללו דור ההורים. והסרט הזה, “מבוך השקרים” הוא פשוט מעולה, מצולם מדהים, יש בו אפילו סטיילינג תקופתי משגע של סוף שנות ה-50 והוא מספר את הסיפור שטרם סופר בקולנוע. הסיפור של המשפט הגרמני לפושעי אושוויץ שהובל ע”י התובע הכללי פריץ באואר והביא למשפט רבים ממבצעי הזוועות.

1150_LAB_B_25_1_ 1105_LAB_B_Vespa_2_ 1161_LAB_B_46_3_ labyrinth-of-lies-toronto-film-festival-2 1145_LAB_B_19_13_ אז מה יש בסרט הזה?

יש שם תובנה מסמרת שיער שאחרי מלחמת העולם השניה רוב הגרמנים לא ידעו ולא שמעו על זוועות השואה ועל אושוויץ. אנשים חיו בהתכחשות לפשעים שהוריהם עשו, או בחוסר ידיעה מכאיבה. נאצים המשיכו בחייהם וחזרו להיות מורים, אופים, משפטנים. המדינה ניסתה למחוק את העבר גם כדי להמשיך קדימה ולצמוח, אבל מעטים החליטו שיש להוציא את הצדק לאור ולא לתת לפושעים הנאצים לחיות ביניהם ללא עונש. הסרט גם מציג את החיים בגרמניה בתקופה ההיא והם היו יפים ורומנטיים על פני השטח. יש בסרט מסיבת בית לוהטת שמצולמת בצורה מושלמת עד כדי כך שרציתי להיות שם. הסרט נוגע הרגש. בעיקר מציג את מה שקורה לגרמנים שמגלים מה עולל הדור הקודם ליהודים. הסרט אולי נשמע “כבד” אבל מדובר בסרט מותח, מרגש, מלא ברגעים יפים ובצילום מהפנט ופריימים מושלמים.

הסרט מציג החל מהסופ”ש הזה בסינמטק, ב”יס פלנט” ב”סינמה סיטי”. מאוד מומלץ.

ודבר אחרון, אם כבר מזכירים גרמנים, אז נזכרתי שתמיד אהבתי את דיאן קרוגר והנה קצת ממנה כדי לסיים את הפוסט באווירה אסתטית שמתאימה לשישי בצהריים.

16462534_uzDWV unnamed (1) unnamed מתוך צילומים לקמפיין של ה. שטרן, לקולקציית Back of Cards.

טוב, זהו.

ניקות וחג שמח!

יום שני, 18 במאי 2015

משהו לגוף העייף שלי

וואו, פתאום הבנתי שכבר שבועיים לא כתבתי פוסט בבלוג. אני חושבת שבשבוע האחרון נכנסתי לבלוג בכל יום כדי לספור את כמות הימים שבהם נעדרתי. הייתה לי תקופה מטורפת. לא הצלחתי לעצור לכמה שעות כדי לכתוב על מה שעובר עליי. הייתי באילת, עבדתי המון, היו גם ימים שלמדתי בהם יותר מהרגיל, היה את פסטיבל דוקאביב, היו בילויים, קצת כושר וממש מעט שינה.

אבל באחד הימים האלה עצרתי לרגע כי פשוט לא יכולתי להתמוד עם המירוץ. הזמן לא נחסך כשרצים נגדו, יש לו את הקצב שלו ובכלל לא אכפת לו מה נספיק. הגב העליון שלי כואב באופן קבוע וזה עוזר לעשות פילאטיס ומתיחות לגב, אבל זה אף פעם לא מספיק. אז חשבתי כבר לא מעט זמן להזמין לי תור לשיאצו. מזכרונות העבר זה עזר לי. דחיתי את זה המון זמן גם כי לא ידעתי למי לפנות ואיזה מטפל לבחור. באתר של קופת החולים שלי לא ממש מצאתי משהו ואז יום אחד הופיעה במייל שלי מכתב ובו ההצלה שלי.

קיבלתי מייל מהחמודים מאפליקציית Holisty, אפליקציה המאחדת בתוכה מגוון של מטפלים בכל מקום, גם כאלה המגיעים הביתה, ובמרחק של בכמה ליטופים על מסך האייפון שלי. כך פגשתי את עומרי רבינוביץ’ שהיה מקסים ועשה לי את כל מה שאתם רואים בתמונות. עמרי הוא מטפל ברפואה סינית ובביקור אחד הכיר לי את הדיקור וכוסות הרוח. מעבר לשיאצו הנעים שהגב שלי היה כה זקוק לו.

אז איך זה עובד? באפליקציה ניתן לחפש מטפלים לפי סוג הטיפול שאתם רוצים לקבל, יש מחירים קבועים לטיפולים שמזמינים דרך האפליקציה והם מאוד הגיוניים. בנוסף, ניתן לראות דירוג של מטפלים וגם תמונה וכמובן מספר טלפון כדי לשוחח עם המטפל, להכיר, לברר את כל מה שתרצו לדעת ולקבוע תור לטיפול.

IMG_0033IMG_9304IMG_0035הטיפול היה מסקרן, חדש ומעניין. היה לי מאוד נעים והוא גם קצת נכנס לקטגוריה של לעשות דברים חדשים ומפחידים. הדיקור הוא אחד הדברים הנעימים והמרגיעים שעשיתי עד כה. גם חברה שלי ליה התחילה סאשנים של דיקור בזמן האחרון בלי שבכלל דיברנו על זה. זה מרגיש כמו הדבר הנכון לעשות ולהשקיע בו את הכסף. הרבה יותר נכון מלקנות עוד חפץ או בגד, לפחות בעייני. אני הולכת לעשות זה שוב. הגב שלי יודה לי וגם אולי נפש שתזכה לשעה של מנוחה ושקט.

*תודה לHolisty על המייל ברגע הנכון.

ממליצה לכם גם להוריד את האפליקציה ולפגוש את המטפל שלכם שיעשה לכם נעים ברגע שהכי תצטרכו את זה.

ואני חוזרת בקרוב עם פוסטים מהחופשה האקזוטית שלי וכל מיני דברים אחרים טובים ומגניבים.

זה יום מושלם לכפכפים וגלידה.

יום שני, 4 במאי 2015

יצאתי לחפש את הקיץ שאני רוצה

b44b9ac9d0322babeee4c588e232a4e8 tumblr_mslefiNDS91qbaujro3_500 8719003cf446ade5cf740fa30bd070f0 tumblr_mslefiNDS91qbaujro4_1280 cbd14435507fd84decee0eb63de97df3 e447a6546ce5ec674c29ff6f4f6fa1eef58836285934af1c075668c646bca1b63ddaa44be810a8712bfbbb55d2111099 4f7f33e57794b82dbd73a15467ccb458 אני לא רוצה משהו שאין לי. רק רוצה שבקיץ הזה כל מה שיש לי יסתדר במקום הנכון ברגע המתאים.

מה אתם רוצים בקיץ הזה?

יום שבת, 2 במאי 2015

תמונות מהסופ”ש + מתכון לפנקייק + חוויות אורבניות

וואו, אני לא מאמינה שהיום הזה נגמר. יום שבת זה היום שבו האמוציות שלי עוברות מהפך מן הקצה אל הקצה. היום מתחיל עם אושר מטורף שלא צריך לקום עם עלות השחר ומסתיים עם תחושת עצב עמוקה שמחר צריך לקום בחמש וחצי, כמו שאני קמה בכל יום כמעט. אני עובדת ולומדת והזמן אף פעם לא מספיק ולכן סופי השבע הם ימי קדושים כמעט, ימים שאני לא אוהבת להתחייב ולעשות תכניות, בעיקר שונאת תוכניות ליום שבת. את ימי השבת אני שומרת לבטלה. לאוכל טעים, להימרחות מול סרטים, לקריאת ספרים ולפילאטיס בשעה שש בערב. משהו מכאיב ובלתי נמנע שמרמז על תחילת השבוע הבא שמתקרב. בקיץ, הולכים לים, כמובן.

בסופ”ש האחרון התחלתי להרגיש את הקיץ, הלכתי עם שמלה וג’קט, האופציה המועדפת עליי להתלבשות בזמן האחרון. כמו שליה, חברה שלי, אמרה. זה מדהים שג’קט הג’ינס חזר. ולדעתי הוא חזר בגדול. תיראו שניים מאוד אהובים עליי ממש פה למטה.

IMG_9399 התחלתי את אירועי הסופ”ש בפתיחה של השואורום של שרית שני חי, מעצבת חדרי ילדים, נוער וחדרי שינה. הכל שם היה מקסיום ומיוחד, כולל תנין ענק ולבן על הרצפה. הסטודיו נמצא בנחמני 39, בתל אביב.

לבשתי את הגוונים האהובים עליי כרגע, גוונים בהירים טבעיים וג’ינס בהיר : שמלה Cos, ג’קט ג’ינס Lee, תיק של Rebecca Minkoff.

IMG_9367 בפתיחה הוגש לאורחים מוס שוקולד מעולה. אכלתי שניים, אבל הם היו ממש קטנים.

IMG_9391 משם זוהר ואני המשכנו לפתיחת התערוכה של אריק מירנדה בגלריית חזי כהן. היה שם חמים ונאלצתי לקשור את הג’קט, אבל רק לרגע. גם פה כדאי לכם לבקר. מלבד המובייל, אריק ידוע בצילומים שלו שהם על גבול בין האירוטי לתמים.

IMG_9396 מכאן הלכתי הביתה. צעדתי חצי עיר בעקבים. הרגליים כאבו לי, אבל ללכת בתל אביב בלילה זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת וגם כבר מזמן הפסקתי לקחת מונית לכל מקום ככה סתם. לפי אפליקציית ה- Health  באייפון שסופרת את מרחקי הליכה ואפילו את כמות הצעדים, שהתחלתי להסתכל בה מדי פעם, גיליתי שהלכתי ביום חמישי בסך הכל 13 ק”מ מהבוקר ועד שהלכתי לישון. לדעתי זה מטורף.

IMG_9437 ביום שישי בבוקר פגשתי את ליה ולוליטה בפארק הירקון כדי לצפות בתחרות חתירה על סירות דרקון. זה לא היה מרגש במיוחד, אבל היה צריך לחגוג איכשהו את ה-1 במאי, חג הפועלים. הייתי כבר ביותר מדי מצעדי 1 במאי בחיי, וגם רמת האמון שלי בקומוניזם קצת הדרדרה מאז המצעד האחרון, אבל בפארק היה כיף ויפה כמו תמיד. אפילו ישבנו קצת בצל העצים, שתינו מים וריכלנו. אני למדתי את הלקח שלי מיום חמישי ונעלתי נעליים שטוחות ולקחתי את האופניים. וגם שמלת פרחים וג’קט ג’ינס אחר. אאוטפיט בסגנון שנות ה-90 האהוב עליי בשנים האחרונות.

השיער שלי מאתגר אותי בימים אלה. בדיוק ראיתי תמונות שלי מלפני שנה בערך, כאשר השיער שלי היה חלק למדי. הוא החליף את צורתו ואני בעיקר מחכה בסבלנות שהוא יתארך. אז כבר אראה מה לעשות איתו. בינתיים, אני מנסה לשרוד עם שיער גלי עד מתולתל ולא לרוץ להסתפר. בתור בעלת  שיער מתולתל מאוד בימי התיכון, די שכחתי איך להתמודד עם דבר כזה. אני נותנת לו להיות מה שהוא בינתיים וזה לא קל.

IMG_9416-001 היו גם סירות דרקון ובחורות סיניות חמודות שנתנו לטעום תה אורז. בכלל, אירועים בינלאומיים תמיד מרגשים אותי. אני אוהבת לראות אנשים מגוונים ברחובות העיר. זה גורם לי להרגיש שאנחנו אולי לא לגמרי תקועים באיזה חור רחוק מהעולם, כמו שאני מרגישה בכל פעם כשאני רוצה לטוס לחו”ל ומגלה כמה זה רחוק ויקר.

IMG_9446-001 בדרך חזרה רכבתי על האופניים לאורך רחוב דיזינגוף שקצת התגעגעתי לחלקו הצפוני והרחב. רציתי לבקר ב”טנטי בקי”, הבוטיק החמוד של הדס שעבר ממיקומו הקודם לדיזינגוף 120. מסיבת הפתיחה המגה קיצית עם מטקות ואבטיח וערק אשכוליות הייתה סוג של חוף ים באמצע הרחוב והיה די קשה לפספס את זה.

האמת היא שמה שקצת הרס לי את הנסיעה הנחמדה זו אישה אחת שצעקה שאנחנו, רוכבי האופניים, הם בהמות, כי יש לנו שבילי אופניים ואנחנו רוכבים על המדרכות. הייתי ממש קרובה ללענות לה שהעיר הזאת היא צפופה והיא של כולם. היא עיר שכולם בה משלמים ארנונה, אבל רק בעלי המכוניות נהנים באמת מהוספת מקומות חניה שמקלה על החיים, וששבילי אופניים שחוצים את מרכז העיר לאורכו יש רק באיבן גבירול ובים. ואיפה אנחנו אמורים לרכב בתוך כל השטח הענק הזה שאין בו שבילים? בכל מקרה, ממליצה לכולם להיות סבלניים, יותר קל ופחות צפוף בתל אביב כבר לא יהיה. באופן אישי אני לא מרגישה בהמה אם אני רוצה לרכב באופניים במקום שלא מסכן את חיי ובמקום שלא ידרסו אותי, ובעשר השנים האחרונות שיש לי אופניים מעולם לא פגעתי בהולך רגל.

IMG_9451-001 ואז הגענו ליום שבת. יום הפנקייק. לפני שבוע הכנתי את המנה הזאת לראשונה ומתחת לתמונה של הקסם הזה שהופיעה באינסטגרם כתבתי שזה לא יחזור על עצמו בקרוב. כמובן שלא עמדתי במילה שלי והכנתי שוב פנקייקים היום בבוקר. כן, עם סוכר, חמאה וסילן והכל. רוצים מתכון? קבלו! מדובר במתכון שאני ביססתי על מתכון לפנקייק מאתר “על השולחן” והכמויות מתאימות לכ- 8 פנקייקים בגודל בינוני כמו בתמונה. מתאים לזוג סועדים.

פנקייק עם בלובריז וקינמון בתוספת תפוחים בקינמון

לפנקייק:

1 גביע לבן – גיל 3%

1 ביצה גדולה בגודל L

חצי כוס יוגורט נוזלי, עיזים או אחר

20 גרם חמאה מומסת

3/4  כוס קמח לבן

1/2 שקית אבקת אפיה

2 כפות סוכר

1/4 כפית קינמון טחון

כמה טיפות תמצית וניל

קורט מלח

חופן או שניים בלובריז קפואות (מוכרים קפוא כמעט בכל סופר)

לתוספת התפוחים:

15 גרם חמאה

1 כף סוכר חום

1 תפוח ירוק או אחר – חתוף לקוביות

1/4 כפית קינמון טחון

חופן אגוזי מלך שבורים ביד

להגשה: סילן – פשוט מסתדר הכי טוב עם שאר הטעמים.

הכנת הפנקייק: מערבבים את המרכיבים היבשים בכלי אחד, את המרכיבים הרטובים של הבלילה בכלי אחר ואז מאחדים את הכל לבלילה אחת אחידה ונוזלית ומוסיפים את הבלובריז. אם הבלילה לא מספיק נוזלית הוסיפו עוד מעט יוגורט נוזזלי וערבבו היטב.

לטיגון מטגנים את פנקייק במחבת משומנת בממש מעט שמן. מניחים עם מצקת (חצי או שליש מצקת, תלוי בגודל פנקייק הרצוי) את הבלילה במחבת בחום בינוני ומחכים עד שיופיעו בועות על הפנקייק (כ-3 דקות) ואז הופכים לצד השני ומטגנים עוד דקה בערך. הפנקייק צריך להיות זהוב משני הצדדים וקצת שמנמן ולא ממש שטוח. אם אתם חדשים בתחום הפנקייקים, עדיף לא לעשות אותם גדולים מדי כי קשה להפוך אותם והצטיידו בתרווד טוב ונוח לעבודה. כדאי לערום את הפנקייקים אחד על השני, כך הם ישמרו על חום עד שכולם יהיו מוכנים. וכן, זה לוקח זמן לטגן אותם אחד, אחד. תתכוננו לזה.

לתפוחים בקינמון: בזמן הכנת הפנקייקיים, מציבים מחבת נוספת על האש וממיסים בה את החמאה. כאשר היא נמסה מניחים את כף הסוכר החום. אל תחכו שהסוכר יימס, לי לא הייתה סבלנות. נתתי לסוכר להינות במשך שתי דקות לבד בתוך החמאה והוספתי את קוביות התפוחים ורבע כפית הקינמון. נותנים לתפוחים להתבשל עד שהם מתרככים מעט והטעמים נספגים בתוכם. אם בחרתם בתפוח לא ירוק, ממליצה על כמה טיפות לימון שיוסיפו חמצמצות עדינה. כשהתפוחים מוכנים מוסיפים את אזוגי המלך ונותנים עוד כמה עירבובים. מורידים מהאש ומניחים בצד.

כשערימת הפנקייקים מוכנה,  מחלקים אותה בין הסועדים, מוסיפים למעלה את התפוחים ומזליפים סילן. בתיאבון!

אני, כאמור אילתרתי מתכון פנקייק אחר שבכלל היה אמור להיות עם בננות מקורמלות ובלי קינמון ובלי בלובריז, אבל יצא מהמם. הפנקייק עצמו לא מתוק מדי, כי התוספות מתוקות ושמנמנות מאוד. אם הפנקייק הראשון ששמתם על אש לא צלח, זה לא נורא, תמצאו את החום הנכון של כיריים, והבאים יצאו מושלמים.  בתיאבון!

טוב, זהו. עוד מעט יום ראשון ומהסופש הזה ישארו רק זכרונות ומתכון.

נשיקות ושבוע מעולה!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...