בזמן האחרון אני די שונאת הכל. כניראה שאביב לא משפיע עליי כל כך טוב. הדבר היחיד שמרגיע אותי זה נוף יפה ואני כניראה צריכה חופשה ארוכה יותר מהעבודה, העיר והאנשות. אני גם שונאת את השיער שלי עכשיו, אז אני מקווה שאף אחד לא יעלב אחרי קריאת הפוסט.
בעיקרון, אני גם קצת רצינית. לא קורה לכם שנמאס לכם מהכל? מהסביבה, האנשים, כל מילה שקוראים או שומעים בתקשורת, המנגלים הבלתי נגמרים שעוד לפנינו, העומס האנושי ברחובות, מזה שהשכנים שלי בבניין לא ממחזרים בקבוקים אפילו, מעודף הקניות, הטרנדים וההתעסקות במשקל ובגוף הנשי? לא יודעת, אבל לי די נמאס. בא לי להיעלם קצת לאיזה אי רחוק, אבל אי אפשר אז אני אמשיך בחיי, אנסה לשרוד עד שמצב הרוח הגראמפי שלי יעבור לי.
בינתיים קפצנו בשבת לאיזה עשרים דקות לחוף עג’מי ביפו. לא הייתי שם אף פעם כי הוא קצת רחוק מממרכז העיר, אבל אחרי שאחת הסטודטיות בתואר שלי בלימודי סביבה אמרה שעם בניית הטיילת שם, נעלמו כל מאפייני הטבע המקומיים שהיו שם בעבר, החלטתי לקפוץ לשם. אז אכן לדעתי זה חוף בנוי ואורבני מדי ולא פראי כמו שזה בטח היה וזה מאוד מצער, אבל הים עדיין מאוד יפה ושונה והנוף הרגיע אותי קצת. בסופו של דבר זה תמים לצפות שניתן לעצור פיתוח עירוני, אבל יש בטח דרכים לעשות את זה כך שניתן יהיה לשמר חלק מהטבע המקורי. עושים את זה בעולם. לא המצאתי את זה רק כי עכשיו אני שונאת הכל.
הים היה ממש יפה ומרגיע ועמד כמו קיר מים אימתני מולנו כשרק הגענו. לבשתי ג’קט פרנזים חדש שאמא שלי החמודה תפרה לי לפי בקשתי. הוא קליל, דק ונעים. בטח תיראו אותו עוד. השיער והרוח עשו יד אחת להרוס לי קצת את שלמות הרגע, אבל אני לא כועסת על הרוח. זה קצת מוגזם אפילו בשבילי.
לבשתי: ג’ינס ZARA, חולצה הודית וינטאג’ משנות ה-80, שרשרת צדפית עתיקה, ג’קט חדש שאמא תפרה ומשקפי שמש H&M ישנות גם כן. לוייב ההיפי המושלם חסר רק שהשיער שלי יגדל כבר.
נשיקות לכולם ושבוע מלא אנרגיות חיוביות :)
מזדהה עם תקופת המיאוס. אבל כמו כל דבר - גם היא עוברת. ים זה בהחלט המקום להרגע ולקבל קצת פרופורציות על החיים.
השבמחקאני מתה על העליונית שאמא שלך תפרה!
ימים שמחים שיהיו!
תודה, מותק.
מחקחברי שלי שקראו ממש התעצבנו, אבל זאת באמת רק תקופה והכל ישתפר בקרוב.
אמסור לאמא.
וידוי: הדקלים בארץ מבאסים אותי. יש לעלים שלהם מעין ירוק נטול-חיוניות וגזעים אפורים ומוכי אבק. כאילו ניטלה מהם כל רוח נווה המדבר שלהם.
השבמחקלאחר שזה נאמר, אני איתך. גם בתקופה כזו. מאחלת לשתינו ימים אחרים בקרוב.
מבינה אותך לגבי הדקלים. הם פשוט מזן אחר מהדקלים הפוטוגניים של קליפוניה או תיילנד :)
מחקבקרוב, בקרוב יהיה יותר טוב
הפוסט, התמונות, את ואפילו הכותרת יפים במיוחד. כרגע אני מול המחשב בעומס עבודה מחניק, ונרגעת רק מלהסתכל על הים בתמונה. אם נמאס לך מהמחנק התל אביבי, מוזמנת לעבור להרצליה הרגועה עד כדי שיממון... אולי ככה תהיה לי סוף סוף חברה אחת בעיר :-)
השבמחקוואו, עומס בעבודה זה לא כיף.
מחקיש לי בדרך כלל ממש מעט עומס, אבל עכשיו גם אצלי עמוס ובשבילי זה קצת מרענן ומדרבן דווקא.
אבל כיף לקרוא שאהבת. יצא פוסט כזה קצת אימפולסיבי. כתבתי משהו אחר בהתחלה, אבל אז הרגשות האלה התקיפו אותי ורציתי לחלוק.
הרצליה זה אמנם מפתה, אבל אני פה בתל אביב. לא עוזבת :)
נשיקות ושיעבור העומס מהר!
אמנם את רוטנת על החוף שנהיה עירוני, אבל בתמונות שלך הוא דווקא נראה בתולי ומושלם. גם אני הייתי שם לא מזמן (אפילו יש לי פוסט בקנה שמחכה לעלות לאויר שצולם ממש לא רחוק משם) ותהיתי האם אני אוהבת או לא אוהבת את מה שקורה לחוף הזה וליפו בכלל בשנים האחרונות...
השבמחקיופי של ז'קט! איזה כיף שיש לך אמא כל כך מוכשרת שתופרת לך בגדים יפים...
הי, מחכה לקרוא את הפוסט שלך ולראות מה צילמתם.
מחקאני בכוונה רציתי להימנע מתמונות הטיילת ולכן יצאו לי תמונות של חוף פרוע כמו שרציתי.
יפו, צריך לשמור עליה. מקווה שזה אכן יהיה כך.
תודה ואמסור לאמא'לה שלי הקטנה מחמאות ממך.
תמונות ממש יפות! במיוחד השניה שנראה שתפסו אותך לא מוכנה, הרבה יותר טבעית וכנה
השבמחקוגם התלבושת כמובן :)
תודה רבה!
מחקאני גם אוהבת אותה מאוד בגלל מה שכתבת.
:)
אני מחבבת אותך גרמפי כזאת.
השבמחקהג'קט מקסים, הנוף נפלא
והשיעור שלך דווקא נראה נהדר.
תודה :)
מחקכל כך מזדהה עם אווירת הגרמפיות..בא לך רק חוף ים בלי אנשים וכוס יין. הכל מעצבן אותך..
השבמחקהחוף נראה מטריף ואני מאוד אוהבת את יפו, מקווה שלא ינסו להפוך אותה למשהו שהיא לא.
אמא שלך מוכשרת בטירוף ואני הכי צריכה את הג׳קט שהיא הכינה לך!
נשיקות
דווקא כשהרגעים האלה תוקפים אותי, אני הכי בורחת לים, משהו במראה האינוספי של המים, שנמצאים כמה דקות בלבד מהבית שלי בהליכה קצרה, מזכירים לי כנראה שיש עוד הרבה בחוץ.....
השבמחק