יום חמישי, 30 בינואר 2014

מתנות מחברות

חלק ניכר מהחברות הכי טובות שלי גרות או נוסעות לתקופות ארוכות לחיות, ללמוד או לעבוד במקומות רחוקים. ליאת גרה בינגון בירת מינמאר ועל ההרפתקאות הבאמת אקזוטיות שלה אתם יכולים לקרוא בבלוג שהיא כותבת משם. ליה רק חזרה מסמסטר בקוריאה והפעם לא כתבה בלוג על חוויותיה שם, ואם יש עוד מישהו שלא מכיר את הבלוג שלה מהנסיעה ליפן, זה הזמן לבקר ולהתמכר וסיוי היקרה שלי לומדת עיצוב אופנה בניו יורק. אני רגילה להתגעגע ולהתכתב ולנהל שיחות וידאו בסקייפ כבר שנים וכמובן להתרגש ממש מהזמנים שאנחנו מבלות יחד בארץ או בטיולים למקומות אחרים. היום הלכתי עם ליה לנמל ולראות את האווזים בפארק. היה כיף.

געגועים זה החלק הלא קל, החלק היותר כיפי בכל עניין החברות מחו”ל זה המתנות שהן מביאות כשהן חוזרות או מגיעות לביקור. זה תמיד משהו מעוצב ומפנק מסיוי בניו-יורק, משהו מתוק וקוואי מליה מהמזרח הרחוק ומתנות קטנות וחמודות ולעיתים אכילות מליאת. אז חלק מהמתנות האחרונות נמצאות כאן. הסוודר המפנק של פיליפ לים שקיבלתי ליום הולדת מסיוי מניו-יורק והקשת היפנית ההורסת שליה קנתה לי בחנות האקססוריז האהובה עליינו  Paris Kids בהראג’וקו בטוקיו. היינו עוברות בה כמעט כל יום בביקור המשותף שלנו ביפן.

וכך זה ניראה יחד. אני אמנם לא מעיזה לצאת מהבית עם הדבר הזה על הראש, אבל זה משעשע. מזכיר לי כתר רוסי עממי, אבל גם לא ממש. קשת שהיא טורבן זו לגמרי המצאה יפנית וליה טוענת שזה הכי חם עכשיו בטוקיו. אני כותבת את הפוסט עם הדבר הזה על הראש כדי להיכנס לדמות.

IMG_6840-001 IMG_6841-001 IMG_6843IMG_6856-001 לבשתי: סוודר Philip Lim, ג’ינס Cheap Monday, קשת/טורבן Paris Kids מטוקיו.

זה נחמדלהבין  שיש לי חברות יקרות ואהובות שמכירות את טעם שלי, יודעות מה יפה לי ומה ישמח אותי ונוהגות להעניק מתנות מכל הלב. אוהבת אתכן המון וכל הזמן.

תודה רבה לסיוי היפה והמוכשרת על שצילמה את התמונות הבהירות והרכות האלה.

שיהיה סופ”ש חמים ונעים.

יום שני, 27 בינואר 2014

התחלתי מחולצת בטן

photo_2 (2)במעבר חד מהפוסט הקודם שעסק בעיקר בחלומות על בגדים בצבעים שאנחנו או מתקשים להרשות לעצמנו, או נמנעים מהם ממגוון סיבות אחרות, אני בוחרת להציג כאן משהו שאני כן יכולה להרשות לעצמי, חולצת בטן עם פסים באווירת ניינטיז כמו שאני אוהבת. אני כותבת את הפוסט הזה כשאני במיטה, מתחת לפוך המושלם שלי שמחמם, אבל במידה הנכונה, בחולצה אפורה עם נקודות וכל מה שבא לי זה אוכל הודי. אוכל הודי פשוט וטבעוני כמו שאכלתי בדוכן בשוק האוכל בדיזינגוף סנטר ביום חמישי. זה היה טעים, קל ומתובל במידה שאני יכולה להתמודד איתה.

best-dahl-recipeבאופן מפתיע למדי נתקלתי ממש עכשיו בפוסט הזה בבלוג A CUP OF JO ובו מתכון לדאל הודי. אכין אותו מחר. זה ניראה קל וטעים. המתכון כאן. אני יודעת שזה נשמע הזוי שמצאתי את המתכון ממש עכשיו, אך זוהי האמת. הבלוג פתוח אצלי בדפדפן וגלילה קצרה הביאה לי את הקסם הזה. זה סימן שעליי להכין אותו.

d7a9a92f3648a37be7c4f9e9e30bd1e5 ואם כבר מדברים על חולצת בטן ודברים שאני יכולה להרשות לעצמי ואוכל הודי, דמיוני מעיף אותי לקליפורניה. לא הייתי בקליפורניה מאז 2002  אבל אני זוכרת ששם אפשר ללבוש בביטחה אוברול מג’ינס בהיר עם חולצת בטן, לחיות חיים נוחים ולאכול אוכל הודי זול שאפשר להרשות לעצמנו. הפוסט הזה תופס כיוון מוזר של שלמות מוגזמת. מעניין אם זה קורה כי אני רעבה או פשוט בא לי משהו מושלם וקל. התמונה של הבחורה הקליפורנית הזאת הינה מכאן. כדאי לקרוא את הכתבה. יש עוד תמונות מהחנות המושלמת שבבעלותה.

אם כבר מדברים על קליפורניה, אז החשק הנוסף שזה מעורר אצלי, זה להתנסות בקדרות. לא עשיתי זאת מעולם רק בגלל שזה יקר, כי בישראל הכל יקר, אבל אני מאוד רוצה לאכול מקערות שאני הכנתי. הן יהיו דקות וקלות, ויראו במרקם שלהן את הכח והחולשה של הלחיצות שהשקעתי בהן. אז אולי זה החלום שלי לשנה הבאה, ליצור קערה שאפשר להניח בתוכה סלט אבוקדו. לעשות את זה כשאני לובשת אוברול מג’ינס בהיר.

005-07-r29-general-store-10 התמונה מכאן

זהו,

עכשיו אפשר לישון ולחלום.

מחר אכין דאל מעדשים ואבדוק איפה משיגים אוברול מג’ינס בהיר. לא יהיה קל למצוא את המושלם.

יום רביעי, 22 בינואר 2014

קינאה בגווני פסטל

1536565_10152184677994979_1151755090_nאני עובדת לי בבית ליד החלון שמאחוריו עוד יום שטוף שמש. הכל ניראה רגוע ונכון. תה עם ג’ינג’יר ומרווה מונח לידי על השולחן. העוגיות נגמרו. זה גם סוג של נחמד, כניראה. כרטיס האשראי שלי אבד ואי אפשר לקנות שום דבר או לבזבז. הכל ניראה טוב ופשוט ומבטיח.

פתאום הכל נהרס. ראיתי מעיל בצבע סגול פסטלי בפיד הפייסבוק שלי. המעיל שייך לאחת מעובדות “אמריקן אפרל” שהיא כנריאה יפנית והוא מהמם. הצצתי בכל האלבום ותוך כדי שאני מביטה בפריטי הצמר החמימים והפסטליים שקוראים לי, אני מתחילה לחשוב על שבועות האופנה שיתחילו ממש עוד מעט. כל ה Fashion People יסתובבו במעילים פסטליים ועקבים בערים היפות בעולם ואנחנו נישאר כאן, בלי חורף אמיתי, בלי שבוע האופנה וכנריאה גם בלי מעיל בגווני פסטל.

נזכרתי לפתע כי לפני שבועיים ראיתי מעיל ורוד פסטלי וקצר בסייל של ZARA, אבל אז נזכרתי שכרטיס האשראי שלי אבד ולמזלי לא אוכל לקנות אותו. דווקא צבעי הפסטל עושים לי חשק לנטוש את האפור-שחור, מי היה מאמין? הנה עוד קצת מזה.

529209_10152184678229979_54360390_n 1546015_10152184678844979_617753756_n 1451371_10152184688859979_1725724904_n 1620985_10152184691584979_177605104_n התמונות מכאן

fashion-over-reason-winter-pastels-j-brand-white-denim-jason-wu-pink-polka-dot-blouse-saucony-pink-sneakers-adrienne-landau-fur-vest-solo-eyewear-zara-sharp-pink-blazer-bindya-green-scarf-lead מכאן

ps1blumarine-f13-006_i600מכאן

11957102826_ea841c4e46_b מכאן

DSC_0080מכאן

מי שרוצה לנסות את הלוק הזה צריכה לעקוב אחרי כמה כללים, אחרת זה לא ממש יצא כך:

1. להקפיד שכל הפריטים יהיו בגווני פסטל או גווני בז’ בהירים. הלוק לא יעבוד עם ג’ינס כהה אלא אם את יפנית.

2. האופציה הקלה היא פשוט להתחדש במעיל צמר ורוד, סגלגל או תכלת בייבי.

3. לבחור נעליים בהירות ולהימנע מעודף אקססוריז, הלוק צריך להיות מתוק ותמים.

4. חשוב שאחד הפריטים יהיה חמים וצמרירי.

5. מומלץ להצטייד בנוף מושלג.

6. זהו, אתן מוכנות לפאשן וויק!

נשיקות

5418201644_2_3_1 מכאן

יום שני, 20 בינואר 2014

תמונות מהשבוע שעבר

photo (32) ביום לפני האחרון של הביקור של סיוי, כשהיא צילמה אותי במגדל. התמונות הופיעו בפוסט הקודם.

photo (31) יום אחרון לסמסטר הראשון באוניברסיטה. מאחוריי פרח כתום ועליי צעיף חדש ואפור.

photo (30) סנדלים שאהבתי בפרזנטציה של קולקציית האביב של H&M. האמת היא שאהבתי כמעט את כל מה שהוצג, החל בגוזיות מטריקו אפור, החצאיות בצבע ורוד בייבי ושמלות רחבות עם גדילים. הקולקציה עושה חשק לאביב. בעצם כבר עכשיו אביב.

photo (29) גוזיות מטריקו אפור וחצאיות ורודות של H&M. יש לי חשק עז ללבוש בגדים חשופים, בעיקר אחרי הסרט “חלום אמריקאי”, בו הדמויות לובשות שמלות בסגנון סבנטיז בהן מחשופים עמוקים ויפים. אולי אסתפק בגוזיה אפורה וחצאית ורודה.

photo (24) שמלת ג’ינס רפויה עם גדילים ומאחוריה שמלה ורודה בצבע מהפנט. גם העציץ חמוד. צריכה לקנות עציץ חדש לאביב. ואוא, יש לי אובססיה לאביב ואני אפילו לא רוצה שהחורף יבוא אל קיצו.

photo (28) סנדוויץ’ אבוקדו צ’אנקי. כשאין כוח לחתוך קטן, הגושים הירוקים הם הטעימים ביותר. מינימליזם בלחמניה חומה.

photo (25) ארוחת ערב רומנטית.

photo (27) גם גברים רצים עם טיץ בים. 40 דקות ריצה, 5 קילומטרים. זה כיף.

שיהיה שבוע מעולה!

יום שלישי, 14 בינואר 2014

ממשיכים עם אפור וקריר

IMG_6825IMG_6816 IMG_6819בתמונות: מעיל MANGO (ישן), ג’נס cheap monday, חולצת פסים ZARA, כפפות CASTRO, נעליים NIKEIMG_6811IMG_6832 זה חורף של אפור ושחור. כבר כתבתי על זה לא מעט. לבוש מונוכרומטי או ביכרומטי זה אחד הסממנים של חורף קר אמיתי, כזה שאין פה כל כך. כל מי שחוזר מפריז אומר שכולם לובשים שחור, כך גם בניו יורק. גם חללים אפורים הם אהובים עליי במיוחד, בעיקר בעונה הזאת. העייניים צריכות לנוח מהשמש, מהצבעים ומהעיר ולהתבונן בפריטים רכים, אפלים וקרירים.

היום פגשתי חברות מ”עולם האופנה המקומי” והן לבשו שמלות וחצאיות וניראו מדהים. אני לבשתי טרנינג אפור, מגניב ומעוצב. החורף הזה גורם לי להתכנס למינימליזם של מגוון פריטים מצומצם. לבחור מתוך מגוון קבוע של פריטים שניראים כאילו נועדו להיות חלק מאאוטפיט מושלם אחד הופך את הבקרים לקלים יותר, בעיקר בימים שבהם הכי לא בא לצאת מהמיטה.

לפעמים אני חושבת שצבעים פשוט מפריעים למהלך הפשוט והקל של לבחור מה ללבוש. הכל הרבה יותר יפה וקל בגווני שחור, אפור, לבן ג’ינס ואולי קצת תכלת בהיר. כשאני ממש רוצה צבע, אני לובשת מעיל אדום. הוא היחיד שמרגיש לי נכון למרות הצבע הזועק.

יש אנשים שיחשבו שזה טירוף והגבלה ואולי אפילו משהו אנט אופנתי, אבל בעייני זה הכי נכון וממש לא מפריע להציג מראה ייחודי ואינדיבידואלי, זה הרי הכי חשוב לנו. סגול סחלב הולך להיות צבע הקיץ על פי פנטון. ניראה אם זה ישכנע אותי ללבוש אותו, אבל קיץ זה כבר עניין לגמרי אחר. קולקציות יחלו להופיע בקרוב. ניראה מה יהיה להן להציע.

אני, בינתיים, באפור.

תודה רבה לסיוי שצילמה אותי #במגדל.

יום שישי, 10 בינואר 2014

מכנסיים אפורים בים

אתמול כשדחפתי את היד לתוך ארוני העמוס בחיפושיי אחרי דבר מה התנגשתי במשהו חורפי, צמרירי ועבה. משכתי את הפריט החוצה וגיליתי את המכנסיים האפורים שלי. אני לא יודעת איך הם הגיעו אליי, אבל הם אצלי עוד מימי התיכון. אני זוכרת שלבשתי אותם אז לאיזה יום צילום של אחד הסרטים שהתעסקתי בהם בתיכון.

photo_5photo_1 photo_7התקשרתי לאמא לספר שלבשתי את המכנסיים האפורים. היא אמרה שכל פרטי על זמני, יפה ומוצלח שיש לי בארון מגיע ממנה. זה לרוב נכון.

לבשתי אותם גם בערב, עם חולצה שחורה אוורירית עם מפתח רחב בחזה. הם היו הצלחה. שמחה שהם חזרו לתודעה שלי. החורף הזה בנתיים מאוד מוצלח בלא לעורר אצלי חשק לקנות בגדים חדשים ולהנות ממה שיש. מעניין איך קולקציית האביב תתנהג.

סופ”ש קריר ונעים!

יום שלישי, 7 בינואר 2014

קצת חמצן לעור

אני יושבת עכשיו מול המחשב ומריחה את האיצטרובלים שעל השולחן ומנסה לכתוב את הפוסט הזה. אני חושבת כבר כמה זמן מה עושים עם העור שלנו כדי שיראה טוב, זה הדבר הכי מטריד בסולם הדברים הכי מטרידים הקשורים למראה שלנו. פעם חשבתי שבגיל 30 מזדקנים ומתקמטים כי זה הטבע שלנו, אבל כבר חציתי את הגיל הזה ואני עדיין ממש לא מקומטת וממש לא זקנה. החשש לאבד את המראה שממנו אני מרוצה החל לכרסם בי לקראת יום ההולדת האחרון. החשש שאהיה יפה פחות, בעיקר בעייני עצמי, אין מטריד ממנו וזה הגיל שבכל בוקר יש רגע בו אני מביטה במראה ולוקחת את הזמן לחשוב על זה.

אתם בטח זוכרים את רשימת המתנות שביקשתי לעצמי ליום ההולדת שלי. אז את חלקן קיבלתי באמת, להפתעתי הרבה. אחת המתנות השוות ביותר היא טיפול פנים ראשון אחרי המון שנים ב”רונית רפאל”. על זה אני אספר קצת עכשיו.

ביום הטיפול הגעתי למרכז של רונית רפאל בבזל. הובילו אותי לחדר טיפולים מפנק ובו והרדתי את החולצה, לבשתי מן סטרפלס חד פעמי, השיער שלי נאסף לתוך כובע אמבטיה ונשכבתי על מיטת טיפולים מחוממת.  לא ידעתי מה הולך לקרות, אבל מהרגע הזה לא רציתי שזה יגמר.

אז מה בעצם עשו לי? טיפול חמצן.

הטיפול החל בניקוי פנים, ואכן נמצאו כמה נקודות שחורות על פרצופי, לאחר מכן פילינגים עדינים הסירו את התאים המתים מהפנים ומאיזור המחשוף. כאשר המטפלת החלה את הטיפול החמצן עצמו הוא ניתז בזרם קר על העור. זה היה ממש נעים ומפתיע. חמצן שניתז בזרם סילוני אמור לחדור בקלות יותר לעור, לעודד יצירת קולגן, כי זה הדבר החשוב ביותר במראה העור, ולתת לעור מראה זוהר. מעבר ל-3 סשנים של התזות חמצן על הפנים ומחשוף במהלך הטיפול, הוחדרו לעור גם מסכות לחות ומסכה אחת ורודה וממש מוזרה שמתקשה על העור. שכבתי כל הזמן הזה על מיטת טיפולים מחוממת ולא האמנתי שכל הכיף הזה טרם הסתיים.

כשסיימתי את הטיפול נפגשתי עם חברה לסושי והיא אמרה לי שהעור באמת ניראה זוהר. הרגשתי טוב וניראתי טוב. כמובן שעל הטיפול הזה צריך לחזור אחרי פרק זמן מסויים. העור שלי הרגיש טוב, הוא היה ניראה פחות צמא, שזאת בדרך כלל הבעיה אצלי, שהעור עדין ויבש ואני שונאת לשתות הרבה מים, אבל כניראה שאני חייבת להתאמץ יותר.

photo (1) photo (5) טיפול החמצן ניראה כך: חצמן ניתז בזרם קר עם טיפות מקרוסקטפיות של מים מיוחדים מתוך צינור שקוף על העור. זה מעורר את העור וגם מאוד נעים ומתאים לכל גיל ולכל סוג עור.

Copy of טיפול חמצן  רונית רפאל  צילום   דני אופלינגר מאושר לשימוש-001 צילום: דני אופלינגר

ולגבי המתנות בפוסט ההוא, אז קיבלתי גם את מגזין קינפולק שקניתי לעצמי ותחתוני קלוין קליין מניו יורק. הנופש בספא במקסיקו יחכה קצת.

*את הטיפול קיבלתי במתנה ממרכזי “רונית רפאל”.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...