מחשבות על דברים רוסיים וסוודר

02-IMG_6183

ביום שבת נסענו לבאר שבע לבקר את הדודה והבן דוד. נסיעה משפחתית כה ארוכה באוטו היא דבר יחסית נדיר אצלנו כי אנחנו בעיקר נוסעים אחד לשני בין פתח תיקוה לתל אביב וארוכה הנסיעה הזאת לא יכולה להיות, למזלי. ידעתי שהשדות בדרך יהיו ירוקים ושארצה לעצור ולתת לאמא להקליק קצת על המצלמה. בחרתי גם את הפריטים שאני הכי אוהבת כרגע ושהם לגמרי חלק מהלך הרוח הפרטי שלי בימים אלה.

בחרתי בסוודר שאמא שלי סרגה אי שם בסוף שנות ה-80 בברית המועצות ובצעיף הרוסי הפולקלורי שלי שגיליתי את אהבתי אליו ממש בימים האחרונים. בדרך כלל אני די לא סובלת צעיפים, אבל כאלה שגם מחממים בימים הקרים של השבוע שעבר וגם זורקים אותי לעבר שהעיסוק בו הפך בשבוע האחרון  גם הווה, אני דווקא ממש מחבת.

למי שלא יודע, אני אוהבת כמעט כל דבר רוסי, אם לדייק, אז כל דבר סובייטי. אני אוהבת את הבגדים שלבשו שם, את הסרטים, הסרטים המצויירים, הביקורת על הממסד ואת הרומנטיקה של הקומוניזם, כמו שאני זוכרת אותה עד היום. אף אחד לא האמין שאלה החיים שאנשים אמורים לחיות, אבל לא פעם אני ואמא שלי נזכרות בימים ההם בחיבה רבה, בימי הממשל האחרונים של גרובצ’וב כשהייתי בכיתה ג’ וכל הזמן חיכיתי לביקור שלו בעיר שלנו. אנחנו מדברות גם על הבגדים שלבשנו אז ועל המקומות שהלכנו אליהם ואיך אנחנו זוכרות הכל, כולל את הביקורים בפארק בסתיו ואיסוף עלים שלאחר מכן ייבשנו בין דפים של ספרים עבי כרס. ייתכן וזה הזיכרון הכי מתוק שלי מהחיים ההם.

בדרך כלל, איני מרבה לדבר על אהבתי לכל דבר רוסי עם חבריי, רק עם המעטים בהם שגם מכירים את הסרטים, הספרים והסיפורים מהעבר, אבל בשבוע שעבר קראתי את הפוסט הזה בבלוג המקסים “בלוז הבית – The Home Blues”  של מילנה ולא יכולתי שלא להתחבר למה שהיה כתוב  ומוצג שם. בעיקר לזה שישראלים שונאים כל דבר רוסי. חשבתי לעצמי שזה עצוב ועוד באותו הערב ישבתי בבר שכונתי ברח’ שלמה המלך בתל אביב וכשהבחור שישבתי איתו הלך לשרותים הקשבתי לשיחה של חבורה שישבה לידי על פינת הבר. הם דיברו בניהם כמה שזה לא נעים להם כשמישהו מדבר רוסית לידם. לא לקחתי את זה באופן אישי, אבל זה הפתיע אותי לגלות ששנאת השונה כאן בישראל היא עצומה ואף לא מתביישים בה. בברלין, ניו יורק או כל מקום אחר בו ביקרתי, אנשים מדברים במגוון רחב  של שפות מסביבך כל הזמן ותחושת הקוסמופוליטיות ושייכות לעולם הגדול היא משהו שמקרב אותך הרבה יותר אל השונה. הסגירות הישראלית שלנו בתוכינו ותחושת העליונות מעל כולם היא די מיותרת במיוחד שממש אין לה סיבה.

אז אני חשבתי לעצמי  שאני אכתוב פה בבלוג על כל מיני דברים רוסיים שאני אוהבת מדי פעם. אם אתם רוצים להכיר מקרוב יותר את העולם הזה, תתחילו מהפוסט הזה של מילנה וגם תיראו את אנה קרנינה, יש שם משהו מאוד רוסי ולא סובייטי בכלל שהוא מעבר לסיפור, ההדר, הטבע וכמובן הסוף המר.

בנתיים עוד קצת מהאאוטפיט שגם הוא בהשראה רוסית, ככל שמצאתי בארוני הצנוע.

04-IMG_619006-IMG_6205 07-IMG_6206 08-IMG_6210 10-IMG_6214 11-IMG_6218 לבשתי: סוודר ושכמיה שאמא שלי הכינה בהפרש של כמעט 30 שנה, חצאית 24/7, גרביונים מיפן, צעיף מברית המועצות, ונעליים של נייקי שאני מטורפת עליהן.

תודה לאמא שלי הקטנה והחמודה על הכישרון הרב בתפירה, סריגה, צילום ומהממות עד בלי סוף, על הזיכרונות הרומנטיים ועל זה שהיא לוקחת חלק כמעט בכל דבר מטורף שאני מציעה ללא היסוס,

01-IMG_6179  שדה בדרך לבאר שבע… אשאיר אתכם עם קו האופק הזה.

ביי בנתיים.

תגובות

  1. חצאית מיני15 ינואר, 2013 22:19

    הסוודר, השכמיה והצעיף נהדרים.
    כל הכבוד לאמא שלך על הסבלנות בסריגה, במיוחד בציור שעל הסוודר.
    את נורא צודקת לגבי חוסר הסובלנות כאן. יחד עם דחיפת האף והבעת הדעה על כל דבר - זה הופך את החיים פה למאוד מגרדים את העצבים.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי חצאית יקרה,
      את הסוודר אמא שלי סגרה במכונת סריגה, אבל אין ספק שאת הציור היא יצרה באופן חלקי ברקמה על הסוודר, היא בכלל כישרון על ואחת המעצבות הכי מוכשרות שאני מכירה והיא רק שלי. היא תמיד שמחה לשמוע שזרים מחמיאים על יצירותיה. היא כבר תקרא פה. תודה.
      לגבי הבעת דעה על כל דבר, באמת שהייתי שמחה לצמצם את זה קצת.

      מחק
  2. הי,
    אני אוהבת לקרוא כאן ולכן חייבת להגיב לגבי השיחות ברוסית
    קרה לי לא פעם כשהייתי בחברת אנשים ונוצרה שיחה ואז פתאום שניים החלו לדבר בינהם ברוסית . זה מרגיש כאילו נזרקת פתאום מהשיחה . ושרוצים שלא תבין ושלא תהיה חלק . זה לא מנומס
    אפילו להורה מול הילד שלו ממליצים שלא לדבר בשפה אחרת שהוא לא מבין. כשלא רוצים שישמע משהו פשוט מדברים כשהוא לא נוכח אחרת זה פשוט מעליב

    השבמחק
    תשובות
    1. הי אנינימית,
      אני ממש שמחה שאת אוהבת לקרוא פה והדעה שלך יותר ממתקבלת בשמחה. אני התכוונתי לזה שהחבורה בבר דיברה על אנשים זרים שמדברים ברוסית לידם, לא מישהו שהם מכירים, זה סתם שהצליל של השפה לא עושה להם טוב. זה ממש לא מתקבל בעייני בתור אמירה והיא נשמעת גזענית. לגבי נימוס ואיך אנשים מדברים בחברה שהם נמצאים בתוכה זה עניין אחר וכמובן תלוי בבן אדם.
      תודה על התגובה.

      מחק
  3. בהמשך למה שאנונימי כתב. אני חולקת משרד עם בחורה רוסיה. לפני כמה זמן נכנסה עובדת אחרת והם התחילו לדבר בינהן ברוסית. כשאמרתי להן שזה מפריע לי אז הן אמרו שאין לימה לדאוג הן לא דיברו עליי אבל למרות זאת הרגשתי אי נעימות . עוד משהו, אני בכלל לא נראית רוסיה אבל קורים לי הרבה מקרים ברחוב,בסופר בכל מיני תורים שפונים אלי קודם כל ברוסית . אנחנו במדינת ישראל למה אני צריכה להתנצל בפני קופאית בסופר על זה שאני לא יודעת רוסית.
    במשפחה של אבא שלי מדברים ערבית בינם לבין עצמם אבל אם נכנס לחדר אדם שלאמבין את השפה הם ישר עוברים לעברית


    השבמחק
    תשובות
    1. הי אנונימית,
      אני אפילו לא יודעת מה להגיד על התגובה שלך. כי אני לא מבינה מה זה ניראת רוסיה, יוצאי ברית המועצות לשעבר הם בעלי מראה מגוון ולא כולם ניראים כמו בתשדיר בחירות של ש"ס ואם פונים אלייך ברוסית זה כי הם רוצים עזרה וזו השפה היחידה שהם יודעים כדי לדבר כי לרוב בטח מדובר באנשים מבוגרים שזה כל מה שהם יודעים.
      את לא צריכה צריכה להתנצל על כלום, רק לקבל את זה שאנשים הם שונים, וישראל היא מדינת עליה מכל מיני מקומות ולא להיות כל כך שיפוטית לגבי זה כי לצפות שכולם יהיו אותו הדבר זה קצת בלתי אפשרי.

      מחק
  4. מקסים, גם אמא שלי סרגה לי בשנות השמונים, עוררת בי געגועים... מאוד נהנית לקרוא על השורשים שלך, יש לאנשים המון סטיגמות ודעות קדומות על כל דבר רוסי בדומה לדעות על כל עדה אחרת ובכלל כלפי כל מי שאינו דומה לנו, לצערנו, זה נובע אך ורק מבורות. חבל כי התרבות הרוסית היא תרבות כל כך עשירה שאותה אני מכירה עוד מהחמש יחידות היסטוריה שלמדתי, והספרות כמובן, וגם היום כשאני עוקבת אחרי עולם האופנה ברוסיה, ובעיקר אחרי אושיות אופנה כמו מירה דומה ואוליאנה סרז'יינקו, ואני ממש מקנאה... פוסט נהדר!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה.
      אני לא ממש יודעת אם מדובר בבורות, או ברצון לראות בכל תרבות אחרת משהו זר ושווה פחות. בעייני, אין דבר יותר מסקרן מעולמות אחרים שרחוקים מכאן.
      אני הולכת כניראה לנסוע למוסקבה באביב לביקור ראשון בחיי ומקווה שלא יהיה קר. אכן החיים של נערות האוליגרכים הרוסיות בעולם האופנה שם מעוררי קינאה. מירה דומה היא אחת האהובות עליי באינסטגראם, אבל החיים שלה יפים מדי וזה לא נעים לי :)

      מחק
  5. התשדיר של ש"ס היה הטריגר לפוסט הזה? ;)
    הוא באמת איום, אבל המטרה שלו כל כך שקופה (ובתכל'ס, גם ליברמן ירוויח ממנו. זה ווין-ווין סיטואיישן של כוחות הרוע..)

    אני מאוד אוהבת אוכל, תרבות וספרות רוסית (לצערי הרב, המשפחה שלי סתם אוקראינית-רומנית.. ועוד כאלו שעלו לארץ בשנות ה-20). לא סתם הספר האהוב עליי הוא "האמן ומרגריטה" של בולגקוב (עוד לפני התרגום החדש-יחסית וההייפ שנוצר סביבו!) ואני גם מאוד אוהבת ספרים של סולז'ניצין. עוד ספר מאוד חמוד שמעביר את התחושה של רוסים בניכר והזכרונות המתוקים-מרירים מברית המועצות (והוא די חדש, האמת) הוא פטרופוליס. יצא לך להיתקל בו?

    אמא שלך מאוד מוכשרת, שני הפריטים מקסימים וניכרת מחשבה עד לפרטים הכי-הכי קטנים. מצחיק שהצעיף הוא אורגינל מרוסיה - זארה הוציאו לפני כמה שנים אחד ממש דומה :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. הי יקירתי,
      קודם כל זה ממש לא קשור לתשדיר של ש"ס, כי אני לא מחשיבה את יוצרי התצשדיר או הקהל שלו למי שאני אתאכזב מדעותיו. הפוסט הוא בהשראת הפוסט של מילנה, כמו שכתבתי למעלה וגם בגלל שהחורף תמיד מזכיר לי משהו רוסי, כי קר וגם כי התחלתי רק עכשיו ללכת עם הסוודר וגם כי החבורה בבר די העציבה אותי.

      האמן ומרגריטה שקראתי אותו רק בתרגום החדש הוא ספר מדהים, אני קוראת כמעט כל ספר מתורגם של סופרים רוסים, גם קצת ברוסית כמו עכשיו, על פטרופוליס לא שמעתי, אבל אבדוק בקרוב בחנות הספרים הקרובה לביתי.

      תודה על המחמאות לאמא. יש במשפחה שלנו כמה צעיפים כאלה אבל אף אחד לא הולך או אי פעם הלך איתם. הם יותר לשימור פריט הסטורי מהעבר, אבל אני החלטתי לנסות.

      מחק
  6. מקסים.
    פעמים רבות הרגשתי מוזר לדבר עברית עם המשפחה שלי בדרום אמריקה, ואני זוכרת את החשש שמא ייפלטו למישהו ע' או ח' מודגשות מדי ויחשבו אותנו לברברים מזרח תיכוניים. אלו שיקולים כבדים בבית ספר שמורכב רובו ככולו מאמריקאים ומערב אירופאיים.
    עד היום יש לי מנעד ניטראלי; לעולם לא ארים את הקול (בארץ ובחו"ל) פן יחשבו שאני מזרח תיכונית משוגעת. ככה זה, רגישויות של ילדים שמשפיעות עלינו מאוד בבגרותנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה נכון שהרצון להיות דומים וחלק מהכלל זה משהו שמאוד חזק אצלנו כשאנחנו ילדים כי להיות ילד שונה זה מפחיד, אבל כשאנחנו מתבגרים, אנחנו מבינים שכולם שונים וזה בסדר.

      את לא תרימי את הקול כי את מנומסת ומהמממת.
      נשיקות וכיף לשמוע ממך.

      מחק
  7. סף, את יפה כמו תמיד, בלי קשר לצעיף המפואר הזה ולסוודר הסופר מגניב שאמך סרגה.

    כייף לקרוא את הנוסטלגיה שלך לדברים סובייטים, גם אני מתגעגעת לימים ההם
    (במיוחד לסרטי ילדים האיכותיים שהיו עושים אז, כמו "אלקטרוניק" ו"גוסטייה איז בודושיבה" :)

    השבמחק
    תשובות
    1. דרלינג, המון תודה.
      איזה כיף שהפוסט עושה לך להתגעגע גם.
      יש משהו בסרטים הסובייטיים שהוא כל כך תמים, מקסים ונכון. משהו שיש בו טוב טהור שלא ראיתי בשום מקום אחר.
      אני מכירה רק את "אלקטרוניק", את השני אחפש ביוטיוב.
      נשיקות

      מחק
  8. הי,
    קודם כל, אמא שלך גאונה. לא רק בפוסט הזה, זכורים לי כל מני סוודרים וחצאיות מהעבר..
    דבר שני, מדינת ישראל מלאה בגזענות ובורות, גם אם לאנשים קל להתייחס אליה במילים יותר עדינות. רובנו מהגרים מארצות אחרות, דור ראשון, שני או שלישי, ולצערי רבים מרגישים תחושת עליונות רק בגלל שהם היו כאן קודם. (אולי כמה שנים קודם..). ואגב, יחד עם הגזענות מגיעה גם צביעות קלה (אני בספק אם אותם אנשים היו מתרגזים משיחה בספרדית).
    ועם זאת, יש גם אנשים טובים במדינה, ונראה לי שרוב החיים שלנו הם בעצם חיפוש אחריהם..
    פוסט יפה וכל הכבוד לאמא שלך!!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה.
      אכן לא קל בישראל בעיקר מהסיבות האלה, אבל כולנו מקווים שיהיה הרבה יותר טוב בעתיד, למרות המערכת הפוליטית נהנת מהמצב הזה כדי להשאיר את ישראל מאוד סקטוריאלית...

      תודה על מהחמאות לאמא וסופ"ש מהמם.

      מחק
  9. הפוסטים הרוסים האלה תמיד הורסים אותי :) תמונות מעולות

    השבמחק
  10. ספי, תודה, התרגשתי לאללה. גם מהתגובה שלך וגם מהפוסט.. אנחנו יודעים שאנו קיימים רק כשאנו נוגעים במישהו אחר. (כתבתי לך גם אצלי)

    וכאן אוסיף שהפוסט זה שלך מקסים במיוחד, ולא רק בגלל שהזכרת אותי, אלא בגלל שהיה בו הרבה רגש וכנות, אני מניחה שזה המתכון לתבשיל טוב במיוחד, גם אם נשפוט לפי כמות ואיכות התגובות.. מוזר, חשבתי שאני אוכלי כותבת יותר מדי אישי וההתכתבות הזו איתך השבוע גרמה לי לחשוב דוקא בלהפך..

    חיבוק ושנה טובה.

    השבמחק
    תשובות
    1. הפוסט שלך היה מקסים וכל כך במקום, בעיקר סביב השנה האזרחית והסרטים הרוסים שרואים בתקופה הזאת והתכנון שלי לבקר במוסקבה באביב שאני כבר לא יכולה לחכות שזה יקרה. את באמת כתבת באופן מאוד אישי ונדירות הפעמים שאני מצליחה לכתוב ככה. אני די קמצנית על אמוציות וגילויים פרטיים בבלוג, אבל הפעם זה לגמרי בהשראתך.

      נשיקות וסוף שבוע מקסים.

      מחק
  11. גם הסוודר וגם השכמיה משגעים. הידד לאמא!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה ושמחה שאהבת.
      אני אמסור לאמא בשמחה.
      :)

      מחק
  12. הנוף ממש יפה, זו תקופה מאוד פוטוגנית בשדות הנגב.
    השכמיה מדהימה. כיף לך שנולדת לאמא כישרונית ומפנקת :)

    לגבי התרבות הרוסית, אני גדלתי בבית שבו אמא שלי הקפידה שלא להדגיש שום דבר רוסי. היא עלתה לארץ בגיל מאוד צעיר, בעליה של 72', וישר שלחו אותם לבאר שבע. במשך שנים ועד היום, היא ממש לא אוהבת שפונים אליה ברוסית. אצלה זה מגיע מתוך איזשהו רצון להשתלב ולהרגיש "לגמרי ישראלית", אני מניחה. אני יכולה להבין את זה, במיוחד בעלייה ההיא, שהיתה בסימן כור היתוך בבן גוריוני בנגב ומי שלא ניסה להשתלב נחשב לבוגד באידאל.

    אבל היום כן חסר לי להכיר כל מיני מנהגים "משם". בינתיים אימצתי כל מיני כלים שעשו עלייה יחד עם סבתא ובסלון יש מטריושקה אורגינל :)

    השבמחק
    תשובות
    1. הי קרן,
      התגובה שלך מקסימה ואישית ותודה רבה על זה.
      אין ספק שיש השפעות חברתיות ואישיות חזקות על מעבר למדינה חדשה והרצון להיות חלק וחבל שלפעמים מאבדים משהו יקר שבא איתנו ממקום רחוק, אבל העיקר זה להרגיש טוב ואם הדרך של אמא שלך להרגיש חלק היא כזאת, אז זה גם בסדר.
      ואם את רוצה לחקור קצת ולגלות דברים משם, זה בטח יהיה כיף. כלים זאת התחלתה מעולה. גם אוכל רוסי יכול להיות נפלא.

      סופש מעולה!

      מחק
  13. היי. רציתי להתייחס לנקודה של השפה אם אפשר... אני גרה בחו״ל בעיר סופר קוסמופוליטית עם המוני שפות והמוני מהגרים ושומעת לא פעם שיחות בשלל שפות מסביבי. אני לא יכולה לומר שזה לא מרגיז אף אחד וכולם סובלנים כי זה פשוט לא נכון עובדתית. אני מסתכלת עם הפרצופים של אנשים מסביבי ורואה מה הם חשים. בישראל יכול להיות שזה מורגש יותר הן בגלל הכמות הגדולה של האוכלוסיה הרוסית והל בגלל שהם שונים מעליות קודמות ויותר מתבצרים בתרבות ובדפתם מאש העולים שעלומקודם , רובם מתוך ציונות ולא מתוך התפרקות של מדינתם, קרי , הם חיכו לדבר בעברית. ףשבעים אחוז מהעולים לפי נתוני משרד הםנים אינם יהודים וזה אומר הרבה על הבחירה והמוטיבציה ללמוד עברית. מה שמרגיז זה שנבנתה מדינה יהודית עם מחיה השפה העברית וכל הפאתוס ופשוט רואים איך הרעיון מתתפורר, איך עלו הרבה אנשים שלא שותפים לרעיון הראשוני. זו תחושתי.

    השבמחק
    תשובות
    1. ברור שאפשר.
      אני רק לא מבינה מה הקשר של היותו של האדם יהודי או לא לסובלנות לשונה. גם כשאני נוסעת באוטובוס ויש עובדים זרים שמדברים סביבי בשפה זרה זה לא מפריע לי ומעולם לא הפריע לי רצונו של אף אדם לדבר בשפה שהכי נוחה לו.
      אם הגיעו לפה עולים לא יהודים, זו לא אשמתם אלא של אלה שאיפשרו לזה לקרות ואני לא מבינה מאיפה הנתון של 70% וגם זה לא ממש אכפת לי. חיים סביבנו אנשים מגוונים ולשנוא אותם על זה, זה פשוט מגעיל. זו תחושתי.

      מחק
    2. שלום- אני נכנסת לדיון קצת מאוחר- אבל אני מרגישה שהתגובה שלך קיצונית מאוד. ואסביר ברשותך- זה ששמעת שאנשים אמרו בבר שזה לא נעים עליהם הוביל אותך לחשוב ש"הישראלים סגורים עם תחושת עליונות"- לטעמי, זה נשמע יותר שחצני ממה שהם ביטאו ממקום פשוט- ויתכן שזה לא נעים להם כי הם מרגישים בחוץ/לא מבינים/ מרגישים זרות ודווקא את צרכיה להכיל את זה. מעבר לזה- מי שמעלי שגרה בחו"ל ודיברה על ציונות וכד'- לא הזכירה לרגע שנאה... זו את מנתחת את זה וזה מגעיל אותך- ואני מסכימה איתך- אבל התחושה היא שאת "חמה" על העניין והתגובה/תחושה שלך בכלל לא קוראת את מה שנאמר לה וזה חבל :( לעניות דעתי. מעיין.

      מחק
    3. אני לא אמרתי שכולם כאלה, אבל מאחר נכחתי בדיון המדובר בפוסט בעצמי ושמעתי באוזניי לי על מה הם דיברו ואיך זה נאמר, זה נאמר בדיוק בקטע כזה, שעצם הדיבור בשפה לא נעים להם ללא כל קשר אם הם חלק או לא חלק. בזה יש משהו מעוד לא נעים ודי דוחה בעייני.
      אני חמה על כל דבר שיש בו שנאה למשהו שונה כי נורא מאכזב אותי שאנשים כאלה חיים סביבי, בחברה שגם אני חיה ואם הם היו אומרים את זה על כל שפה אחרת, הייתי מגיבה באותה הדרך.
      אם יש פה כל מיני קוראים שהחליטו להגיב ואני מודה להם על כך, על רגשותיהם, על איך הם מרגישים בצד, זה עניינם, ואני מדברת על הסיטואציה בבר שראיתי ועשתה לי מגעיל.

      ולגבי ציונות, מעבר לכל רעיון לאומי יש את הערך של קבלת האדם. אין להתכסות בציונות כדי להסביר חוסר קבלה של האחר. אני פשוט לא יכולה להסכים לזה.

      מחק
    4. לאנונימת, מומלץ גם לקרוא את המאמר של אווה אילוז, כדי להבין איך אנחנו מתכסים בערכים של ציונות כדי לפגוע באחר. זה בסוף המאמר, אבל כדאי לקרוא את כולו.http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1913511

      מחק
  14. וואו הסוודר הזה כל כך יפה! לא להאמין שאמא שלך סרגה אותו בעצמה!
    הפוסט מרגש ומעלה נקודות למחשבה. גם אני הייתי רוצה לגעת קצת יותר במוצא שלי ובעבר, אבל הסבים שלי שמו את הכל מאחוריהם כשהם עלו לארץ. יש משהו מרתק בתרבות הרוסית, או בכלל בלעזוב מולדת רחוקה. לאה גולדברג כתבה על זה שיר נהדר "משירי ארץ אהבתי"...

    השבמחק
  15. היי ספי,
    היה לי נעים, בתור רוסייה, לקרוא את המילים שלך. מאוד התרגשתי מהכמיהה שלך להיאחז בזכרונות המתוקים מהילדות. לי לצערי אין זכרונות ׳משם׳ כי עליתי בגיל 3 אז אני לא זוכרת כלום אבל אני מרגישה על פי כן מאוד ׳רוסייה׳ כי גדלתי, כמוך, על הסרטים ההם, על נוביי גוד וספוקוייני נוצ׳י מלישי ועוד ועוד. וכשאני לובשת את אחד הצעיפים ה׳רוסיים׳ המהממים של אמא שלי אני מרגישה גאווה. גאווה שאני מגיעה מהתרבות העשירה והמדהימה הזו. אנשים שנולדו לתוך מדינת ישראל שיצרו בה ׳תרבות אינסטנט׳ שמורכבת ברובה משכפולים ושעתוקים של תרבויות אחרות לא יבי כנראה את העושר התרבותי שאנחנו מגיעות ממנו ולכן גם יסלדו מזה, מה׳שונה׳ והזר.אגב, תמיד רציתי לשאול, האם ספי הוא השם עמו נולדת? או שיש לך שם ׳רוסי׳ אחר? נשיקות, אליסה

    השבמחק
  16. יש משהו נפלא, סוחף, עשיר ומרתק בתרבות הרוסית, ואני מאוד(!!!) אוהבת ספרות רוסית, למרות שדווקא את טולסטוי התקשיתי לעכל.
    אבל יש בה גם משהו מרתיע - שילוב של אכזריות, טראשיות וחוסר נאורות. אני מניחה שהסיבה לכך היא שהעם הרוסי לא חווה מעולם דמוקרטיה ועבר ישירות מהשלטון הצארי הפאודלי לדיקטטורה קומוניסטית ומשם להווה אוליגרכי ולא-כל-כך מזהיר.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני לא יודעת מהיכן נוצר הרושם הזה על אכזרי, אלים וכו׳. אני לא מדברת ל המציאות הלא קלה על הפשע ועל כל האתגרים בהם העם הרוסי עמוד. אני מדברת על תרבות ובניהם אין שום קשר למה שכתבת בתגובה.
      כל מה שכתוב כאן הוא מחוסר הכרות, כי התרבות הרוסית היא לא רק טולסטוי ואין דבר עמוק או אמיתי יותר מהקולנוע הרוסי ועוד המון דברם מרתקים כמו האמנות, או אפילו האוכל.
      את אותו הדבר אפשר להגיד גם על התרבות הישראלית אם לא מכירים שהיא טראשית, אלימה וחסרת נאורות

      מחק
  17. אמא שלך מוכשרת בטירוף!
    כל כך מכירה את מה שאת מספרת עליו... הסגירות הזו...
    אגב, לא ידעתי שלמדת שם בבית הספר... גם אני למדתי שם עד כיתה ד'...
    מאיזו עיר עלית?

    השבמחק
  18. לפסול תרבות שלמה זה טימטום. לפסול את התרבות הרוסית זה פשוט טימטום ופיספוס.

    עם זאת, אני חייבת להגיד שאני מבינה קצת את ההסתייגות מדיבור ברוסית. בתור לבנבנה להחריד פנו אלי אינספור פעמים בדרישה שאדבר עימם בעברית. אמ-מה, לא רק שאני לא חייבת לאף אחד כלום - אני באמת לא יודעת מילה ברוסית.:-/ חברות גילו לי שזה לא ייחודי לצבע הלבן שלי וזוהי דרישה נפוצה מקהל היעד. ואם זה היה רק זקנים שמחפשים עזרה, הייתי מנסה בכל זאת בשברי מילים. אבל אלו אנשים צעירים.

    לא אשכח לעולם איך ישבתי במחלקה, ולחדר נכנסו 3-4 רופאים, כ-6-7 מתמחים ועוד עדת אחיות - וכולם, ללא יוצא מן הכלל, עומדים סביבי ומדברים... רוסית.:-/ זו לא פונקציה של שנאה. אלא פונקציה של להוציא אותי מהכלל. וכשעושים זאת, אני פשוט לא נדחפת פנימה בכוח. והתעלמתי מהם בחזרה. (לא רוצה לדבר על איזה הערות חטפתי ואיזה הערות הם חטפו ממני בתור ילדה בת 17 חצופה להחריד).

    אף פעם לא שנאתי מישהו רוסי בגלל היותו... וואלה - רוסי. וכשיצאתי עם אלכס בעברי הרחוק, הוא וחבריו, למרות הנטייה לדבר ברוסית, מאוד השתדלו וניסו לדבר יותר בעברית מאשר רוסית. כיבדתי אותם כל כך על הניסיון שלא היה פשוט בשבילם. אבל לא שנאה.... :-P

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!