יום ראשון, 30 בינואר 2011

בלנסיאגה בניו-יורק

IMG_0467הודות לסיון המקסימה בעלת הבלוג Fashionably CV שהמליצה לי על התערוכה המדהימה על פועלו של המעצב הספרדי קריסטובל בלנסיאגה יצא לי להזיז את עצמי לכיוון פארק אווניו, השדרה הכי צפונית של ניו-יורק (בחלקה הצפוני, כמובן) ביום קר במיוחד  ולהגיע ל- Queen Sofía Spanish Institute כדי לחזות בתערוכה באווירה קסומה של בית על פארק אבניו.

נכנסתי, מסרתי את המעיל שלי, שילמתי עבור הכרטיס ומצאתי את עצמי בתוך עולם שונה. מדרגות קטיפה אדומות פיתו אותי והחלטתי לעלות לקומה השניה ולא ללכת לפי הסדר עליו הומלץ לי בקבלה. בקומה השניה חיכה לי אולם עם כיסאות קטיפה ושנדלירים מקריסטל שמילאו חדר כמו שחדר במוזיאון שמציג מעצב נודע צריך להיות. רגוע שקט ומלא השראה.IMG_0470 IMG_0471 IMG_0474

בחדר הוקרנו סרטוני וידאו מתוך תצוגות של בלנסיאגה בשנות ה-50 וה-60 בפאריז. התרווחתי על כסאות הקטיפה בשורה השניה ונחתי מהקור בחוץ.IMG_0483IMG_0480 לאחר שצפיתי בסרטונים במשך כרבע שעה הרגשתי שאני מוכנה לדבר האמיתי שבכלל לא ידעתי מהו. לא היה לי מושג כיצד מוצגים הדגמים ומה אראה כאשר אכנס לגלריות שנמצאות מאחורי הדלתות הכהות. פסעתי למטה במדרגות ונכנסתי לחלל אפל מלא צלילים ושמלות. ספרד בכל גווניה שתמיד שמשה השראה עבור המעצב ניבטה אליי מכל פינה. התערוכה מציגה את העיצובים המרשימים של בלנסיאגה אותם יצר בסטודיו שלו בפאריז כשנאלץ לברוח מספרד בצל מלחמת האזרחים. הוא הביא איתו את מולדתו ספרד לעולם העיצוב והפריטים הבלתי נשכחים שיצר סיפרו על מלחמות השוורים והריקוד הספרדי. מקורות השראה נוספים היו עבורו אנשי הדת שאליהם היה קרוב בצעירותו וגלימתו האדומה של האפיפיור היא שהביאה אותו לעצב את המעיל האדום בתמונה הראשונה על הכרזה של התערוכה. בלנסיאגה אף שאף השראה מבגדים אזוריים של פשוטי העם. בכל אזור בספרד היו האנשים הפשוטים מתלבשים בסגנון מסויים וגם אלה הגיעו לעיצוביו בסלונים המובחרים של פריז.

בני תקופתו אמרו עליו כי היה מסוגל לעבוד לילה שלם כדי לתפור את השרוול בצורה המושלמת. כתבו עליו כי היה המעצב היחיד שידע גם לתפור את עיצוביו בעצמו ושכשרונו היה בלתי נתפס והתעלה על רבים ממעצבים בני זמנו. היה לי קל מאוד להאמין ולא רציתי ללכת משם.IMG_0484 IMG_0487בגלריות עצמן אסור היה לצלם, אך בחרתי לכם תמונות מרחבי האינטרנט כדי שתולכו להבין אולי מעט מאיך שזה ניראה. בזמן שבחנתי את המייצגים הרגשתי שאת רוב העיצובים שלו מאז אפשר ללבוש גם היום. רוב התמונות (חוץ משניה) הן של Kenny Komer.בלנסיאגה add-IMG_0017_18342624302.jpg_carousel_parties balenciaga3IMG_0183

בשנת 1967 פרש בלנסיאגה מעיסוקיו כי חש שהוא כבר עייף ויצא לטיול ברחבי ספרד אהובתו שתמיד הייתה איתו בפריז הנוצצת. בלנסיאגה נפטר ב 1972 אבל כולנו יודעים שהוא עדיין איתנו בכל מקום. בעיקר בזכות התיקים המדהימים שבית אופנה הנושא את שמו מייצר בשנים האחרונות. אני שמחתי לגלות את העולם הפנימי ויצירותיו של מעצב שכל מה שידעתי עליו זה שאני רוצה תיק הנושא את שמו כזה שלא אוכל להרשות אותו לעצמי. בדרך חזרה עברתי על פני הכלבו Bergdorf Goodman בשדרה החמישית וממש לא היה בא לי להיכנס פנימה, למרות שרציתי להעיף במט באיזה תיק. בכל הפעמים קודמות יצאתי משם בדיכאון, אז הפעם החלטתי לוותר ולהשאיר את ההרגשה הטובה איתי. עצרתי בסטארבקס, קניתי צ’אי לאטה והמשכתי לרכבת התחתית. היה קר אבל מגניב.

נשיקות קרות.

IMG_0789

יום שבת, 29 בינואר 2011

שלשום ביוניון סקוור

IMG_0522

אני חייבת לרוץ. יום שבת היום ויש שוק פשפשים פתוח ברח’ 25 ועוד דברים לראות.
אעדכן שוב בקרוב :)

יום שני, 24 בינואר 2011

הנסיעה אל מחוץ לעיר

IMG_0377

אני חושבת שאני בלוגרית אופנה גרועה מאז שאני כאן בניו-יורק הקפואה. אני אמנם לא לובשת שום דבר שראוי לתיעוד כי פשוט נורא קר, אבל גם קר מדי לעמוד באמצע הרחוב ולהצטמלם. מה גם שהצלם לא מוכן לצלם אותי בקור כי גם לו קר. אז בכל התמונות אני ניראת כמו ארטיק קפוא בתוך מעיל. אני פשוט לא בנויה לקור הזה.

אתמול נסענו לאאוטלט Woodbury שנמצא שעה נסיעה מהעיר. הכי אהבתי את הנסיעה באוטו המחומם בכביש הריק עם הנוף הצפוני. אבל גם האאוטלט התגלה כמקום נחמד למי שיש לו אהבה למותגים ולא מעט כסף. חבר שלי מצא הרבה בגדי בייסיק כמו שהוא אוהב ב Nautika- DKNY, Tommy Hilfiger ועוד מותגים אמריקאים ששם באמת אפשר למצוא בגדים שווים בלא הרבה כסף. אני בעיקר בהיתי בחנויות מותגי העל בלי כל כוונה לקנות, אבל לבסוף התחדשתי בשמלה קיצית במיוחד של מיסוני בורוד וצהוב. הפריט היחיד שהיה שווה להוציא עליו סכום הזוי. אני מתה על מיסוני ויש בעיצובים שלהם משהו קלאסי ונצחי והגיע הזמן שגם לי יהיה משהו שלהם. אראה לכם בהמשך. כדאי להגיע לשם עם אוטו, או אם אתם באים בהסעה, תביאו טרולי לארוז בו את הקניות כי זה יכול להיות כבד.

IMG_0376-1 IMG_0379-1 IMG_0387 IMG_0389-1 אני חייבת לציין ששרדתי את היום הזה רק בגלל שלחבר שלי היה כח לשופינג, בזכות הצ’אי לאטה של סטארבקס ובזכות המגפיים שלי. אמא שלי כתבה לי מייל שהזכיר לי שכל מה שאני לובשת זה או שהיא קנתה לי או שהיא סרגה לי, כמו שאת הכובע למשל.

המגפיים friends, ב- 200 ש”ח מתל אביב, תיק פול&בר ממונטנגרו, מעיל ישן של המותג Jenifer שהייתה לו פעם חנות בעזריאלי, סוודר american eagle, האחרון שראיתי שהוא 100% צמר אמיתי, כפפות מ-TOPSHOP מאז ימי האוניברסיטה וכובע שאמא סרגה לי פעם שהוא העתק של כובע שהיה לה בצעירותה.

וזה כבר בדרך חזרה. ולא, לא יהיו תמונות של בגדים בפוסט הזה. אבל אני אהיה פה עוד לא מעט זמן, כך שגם זה יגיע.

IMG_0395-1IMG_0401-1 IMG_0405 IMG_0408-1 אז הסופ”ש הסתיים, היום מתחיל עוד שבוע חדש וקר. אני מקווה שיהיה לי עוד מה להראות לכם.

נשיקות מניו-יורק.

יום שישי, 21 בינואר 2011

עיר קרה ורעה, טוב אולי לא ממש - טיול בסנטרל פארק בחורף

IMG_0215האגם בפארק קפוא
כמה שאני אוהבת את ניו-יורק ביומיים האחרונים הרגשתי כמה העיר הזאת רעה. זאת עיר שמפתה רבים להגיע אליה עם הזוהר הלא הגיוני שלה, אבל אין לה הרבה חמלה להציע לאלה שמתפתים ובאים. כל זאת בניגוד לתל אביב שלנו, שהכל בה נעים ומתוק ומנחם, גם עבור מי שרק הגיע. ביומיים האחרונים הרגשתי שהעיר נגדי. זו סתם מחשבה מטופשת כי שני כרטיסי סאבווי שקניתי לא עבדו והתעצבנתי שכולם נגדי. כל הניו-יורקים חלפו על פניי עם הכרטיס החודשי שלהם ואני עמדתי שם כמו מישהי מחוץ לעיר וזה הכי נורא להרגיש כמו מחוץ לעיר, בכל עיר. אבל לא התייאשתי. יצאתי מהכניסה שדרכה נכנסתי ועברתי לכניסה השניה של תחנת הרכבת התחתית ביוניון סקוור שבה יש כרטיסנית. היא הסתכלה על הכרטיס הפגום שלי ופתחה לי את הדלת שדרכה נכנסתי. זה גרם לי להרגיש שיש פיתרון לכל דבר גם בניו-יורק וגם בחורף. כל זאת קרה בדרך לסוהו, ליום קניות מאכזב ביותר. על “כל” השופינג אני אעשה פוסט נפרד.
הרגשתי יותר טוב והפסקתי לחשוב שהעיר נגדי ושהיא רעה עד שבחזרה הביתה ראיתי אישה שניראתה מסכנה כי לא היה לה מעיל, דבר הזוי כשלעצמו במזג אוויר כזה, פונה לגבר מעשן בחליפה. לא הבנתי מה היא רצתה, רק שמעתי אותו מסרב לתת לה סיגריה. היה בזה משהו מרושע שאני לא הייתי מוכנה אליו. אבל ניראה כי כאן כל אחד דואג לעצמו. אני לא יודעת אם זה כל כך נורא, אבל אותי זה הבהיל.
כל זאת קרה אתמול והיום היה כבר יום אחר. היום הכי קר שאני זוכרת בחיי, אבל יום נחמד. הכל התחיל כשחיפשתי את הדואר ברח’ 23 ומשם המשכתי ל- MoMA, לאפל סטור, לסנטרל פארק והיה לי ממש ממש נחמד. צילמתי תמונות מקפיאות בידי הקפואות, אבל קודם כמה תובנות מהיום:
  • גם הניו-יורקיות, יותר נכון חצי מנשים ברחוב נועלות UGGS או גירסה כלשהי שלהן, ובמזג האוויר הקפוא הזה זה בכלל לא ניראה נורא, אפילו נחמד. גילוי קטן – גם לי יש! מה שחשבתי שאני לעולם לא אנעל התברר כפריטנוח, חמים ושימושי.
  • הכי כיף לשבת בסטארבקס כשקפוא בחוץ ומרגישים לבד וזה בכלל לא מרגיש כמו רשת בניגוד לרשתות הקפה הישראליות שמתעקשות להראות כמו תחנת רכבת.
  • בחורף לרוב הניו-יורקים אין יותר מדי שיק וכולם מתעטפים בשכבות בגדים, אבל עדיין המעילים, הפרוות, הזקנות המטופחות והילדים הלבושים בטוב טעם מזכירים לי איפה אני. הגיק שיק שולט כאן בגזרת הגברים וזה מגניב.
  • חצי מהמסעדות כאן בעיר, טוב אולי אני מגזימה קצת, הן מסעדות ביסטרו בסגנון הבראסרי. אבל עדיין תמיד קשה להחליט מאיפה להזמין אוכל. לצאת בערב נעשה קשה, כי רק המחשבה על לצאת לקור מבטלת כל רצון לבלות, אז להזמין אוכל זה פיתרון מעולה.
  • אה ובכלל, השירות כאן מהמם. כיף להיכנס לחנות ונחמד כשמוכרת פונה אליי. רק בשביל זה שווה לחיות פה, טוב, גפ בשביל השאר.
  • כל כך כיף ללבוש קז’ואל בחופש. ג’ינס, סוודר וUGGS זה הדבר הבא, לפחות בשבילי.
IMG_0172 IMG_0173 IMG_0177 IMG_0185 IMG_0186 IMG_0189 IMG_0199 IMG_0197IMG_0204 IMG_0202 IMG_0205 בהקרנה של הסרטים של אנדי וורהול. בסרט הזה זוגות התנשקו בזה אחר זה על המרקע וזה היה אחד הדברים החושניים שראיתי. היה אסור לצלם אבל בכל זאת הגנבתי תמונה בחשיפה ארוכה שיצאה דווקא מגניב.
IMG_0216 IMG_0217 IMG_0218 IMG_0221 IMG_0225 IMG_0228 IMG_0230 בחורה לבושה מהמם שבטח קפאה למוות.
תהנו בסופ”ש, שלי מתחיל רק מחר.

יום שלישי, 18 בינואר 2011

גשם ורוח ביוניון סקוור – ניו יורק, היום השני

אתמול מאוחר בערב נחתנו בניו-יורק והבנתי כמה קר יכול להיות במקומות שחורף אמיתי מכה בהם. שלפתי את המעיל מהמזוודה והייתי מוכנה. אחרי כמה דקות הגוף שלי קלט שהוא כבר לא בתל אביב והתחיל להתרגל, אבל רק היום בבוקר הוא פגש את הדבר האמיתי: שלג רטוב, קרח מחליק על המדרכות, גשם, רוח רוצחת מטריות והכל במרחק 5 דקות הליכה מהבית. מה שהכי מדהים זה שזה לא כל כך נורא כשזה בניו-יורק כי בניו-יורק כיף לא משנה מה.

אני אתחיל לספר קצת על היום הזה ואז תבינו למה אני פנויה ב-2 בצהריים לכתוב פוסט ולא עסוקה בלקרוע את העיר.

IMG_0110 IMG_0102 IMG_0104 התחלנו את הבוקר בשעה 8:00 בבית קפה איטלקי מהמם ברח’ 18 בין ברודווי לשדרה החמישית. אני שכחתי את שמו, אבל קשה להתבלבל כי יש שם רק בית קפה איטלקי אחד שמגיש קפה כל כך יפה. ביקשתי קפוצ’ינו נטול שהתברר שמעולה. ישבנו וקשקשנו והמשכנו לפגישה הבאה במקס ברנר.

IMG_0113 IMG_0115 IMG_0119IMG_0131 במקס ברנר פגשנו עוד אנשים בסביבות השעה 9, שתינו שוקולטה חמה. מקס (עודד ברנר) הצטלם עם מעריצות מפלורידה שבדיוק קנו נעליים בחנות של רשת shoe mania הסמוה ששמה מזכיר לי שומן ובכלל לא נעליים. אני נהנתי מחמימות המסעדה אבל התחלתי להרגיש מוזר בעודי גולשת לי להנאתי בפייסבוק ומרכלת עם חברים. התחלתי להבין שהנטול ששתיתי אצל האיטלקים לא היה הכי נטול. כל הגוף שלי נכנס לסטרס והתחלתי להרגיש סחרחורת וכל מיני תופעות של עודף קפאין בדמי וזה כולל דופק מואץ ועוד. זה קצת איכזב אותי כי למרות שלא שתיתי קפה רגיל כבר כמה שנים זכרתי שזה יעשה לי רע לכל היום. אבל לא התייאשתי ויצאתי לסיבוב בכיכר יוניון הגשומה. נכנסתי ל- Forever21 ולא מצאתי כלום, למרות שהם מציעים קולקציית אביב מאוד נחמדה בסגנון שלהם, במיוחד זכור איזה זוג מכנסונים סגלגלים נחמד. לא קניתי כלום והמשכתי לחנות האאוטלט Filene’s Basement שהדבר הטוב היחיד בה זה שמשם ניתן לצלם את יוניון סקוור מהזוית האהובה עליי. חוץ מזה אני מעולם לא מצאתי בה כלום ולא ממליצה עליה אלא אם כן אתם בעניין של סריגי קשמיר.

IMG_0136 IMG_0140 ירדתי לרחוב מהקומה השניה בכוונה ללכת הביתה כי בזמן שבהיתי בחוסר עניין בבגדים בחנות הרגשתי איך הסחרחורת שלי מתגברת, אבל התוכניות שלי שובשו ע”י גשם שוטף ורוח מרושעת שלא נתנה למטריה שלי סיכוי ולאחר שויתרתי על לפתוח אותה נכנסתי ל- whole foods, הסופר האהוב עליי בניו-יורק, שנמצא ממש ליד. היה זה דבר טוב כי  באותו הרגע החלטתי לפנק את עצמי בארוחת צהריים ובחרתי לי מרק תירס ופירות ים מוקרם, קצת כרובית אפויה וצ’יקן מסאלה. בשמחה עמדתי בתור לקופה וכאב הראש שלי שהתבלבל עם תחושת האושר שבקניית המרק הגאוני קצת פחת.

18012011566 קצת התביישתי לצלם כי היו הרבה אנשים, אבל אני מבטיחה להביא לכם תמונות שיסבירו מה כל כך מהמם בסופר הזה.

ביציאה מהסופר ראיתי שלמטריה שלי יש סיכוי נגד הרוח והחלטתי לנצל את הרגע ולצאת להליכה של 5 דקות עד לביתנו הזמני כאן בניו יורק. אחרי שניה מצאתי את עצמי על אי תנועה כשאני קפואה, השקית שלי רטובה, המעיל שלי ספוג והאור אדום. שלפתי את הסלולארי וצילמתי כמה תמונות בעוד האצבעות שלי קופאות מקור והמטריה משקשקת מהרוח. אני על אי תנועה על פארק אבניו וניו-יורק ברוב אכזריותה החורפית סביבי. למרות הקור נהנתי מכל רגע ומיהרתי באור הירוק הבא לאכול את מרק בבית.

1801201156818012011569

IMG_0144 והמרק היה מעולה!

עכשיו רק צהריים כאן והראש עדיין סחרחר, אבל אני מאחלת לכולם לילה טוב,

אעדכן שוב בקרוב.

ספי

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...