יום שישי, 29 במאי 2009

יום “לבן” בכיכר דיזינגוף

אני לא מאמינה שעוד לא כתבתי על חוויותי מהלילה הלבן הכי לוהט שהיה בעיר מאז המצאת ה”לילה הלבן”. האמת היא שהלילה הלבן הזה באמת דרש מנוחה יום אחרי, כך יצא שאתמול כלל לא ניגשתי למחשב וביליתי את זמני במנוחה על חוף הים ובשנ"ץ ארוך בבית. האמת היא ששנ”ץ זה משהו שרציתי לעשות לפני שאני יוצאת ללילה בלי שינה, אבל היו כאלה שהחליטו להפריע לשנתי.

בצהררי היום, לפני תחילת אירועי ה”לילה הלבן” על כיכר דיזינגוף התרחש מה שהיה אמור להיות אירוע מגניב וחד-פעמי במחוזותינו. צילום המוני של אנשים לבושים בתחתונים של “סלוגי”. זה אולי אחלה גימיק ללילה לבן שהצליח להפריע את מנוחתי וגרם לי לרדת למטה לראות מה קורה, אבל די התאכזבתי ממה שראיתי.  היו שם איזה 100 צעירים וצעירות שנשלחו רובם ע”י סוכנויות ניצבים או דוגמנות זעירות, התחתונים לא היו שווים ורק כמה חרמנים זקנים בהו ב”המון” הרוקד. מה שבאמת ביעס אותי זה שכל כך קל לסגור כיכר ציבורית לפעילות של מותג מסחרי בעירנו והרבה אנשים היו צריכים להקיף את הכיכר, כדי להמשיך בדרכם. מה גם שהציבו שומרים שהיו גסי רוח ולא נתנו לעבור ולא להתקרב לראות. זה די דוחה כשמדובר בשטח ציבורי שאנחנו משלמים את הארנונה שמתחזקת אותו.

אז הנה כמה צילומים מולבנים, כי לבן ממש זה לא היה.

IMG_6515

IMG_6513 

אחרי עניין הסלוגי הכושל הזה, הכל רק השתפר. הלילה הלבן היה מגניב ועמוס מדי באנשים, כך שניסינו להתחבא ברחובות המקבילים לרוטשילד כמו אזור “גן החשמל” ורח’ אחד העם. אין ספק שהאירוע ההכי מגניב היה  “שוק הפלסטיק” במגדל שלום והמסיבה המדהימה שהם אירגנו. ברור שהכל היה מהמם כל כך אחרי ששתינו כמה בקבוקי קאווה ב”צ’מפה”, שאני מעניקה לו בזאת את התואר “הבר הכי כיפי בעיר”. בקבוקי הקאווה אף פעם לא מאכזבים, האוכל טעים ושני המיקומים שלו מאוד נוחים (ר'ח’ הארבעה ורח’ נחלת בנימין).

מקווה שגם לכם היה כיף  ובקרוב עוד כמה פוסטים פוטוגניים במיוחד.

חג שמח ולבן!

יום שני, 25 במאי 2009

קורות החצאית האדומה

אתמול לבשתי חצאית אדומה. לבשתי אותה לכל מקום שהלכתי, לקניות, לבקר חבר ולפתיחת התערוכה של TIFA ARTS בסנטר. היה ממש כיף להסתובב בעיר עם חצאית אדומה. כתם הצבע החזק הזה השתקף לו מחלונות הראווה שלידם עברתי ועשה לי סוג של כיף. הרעיון להתהדר בחצאית הזאת עלה במוחי בעודי עומדת ובוהה בתכולת הארון שלי. לרגע אחד נזכרתי בפוסט האחרון של shelly מהבלוג אוסף פרטי, בו היא לבשה חצאית אדומה והחלטתיי שאני רוצה גם. זה נחמד לקבל השראה מבלוגרית וגם כיף לגלגל את הרעיון הזה במוחי.

IMG_6415

אז שלפתי את החצאית האדומה שלי, שאותה רכשתי לפני 6 שנים בערך, כשעוד הייתי סטונדטית ועשיתי קניות במחלקתה הילדות של זארה בקניון רמת אביב, בשעות חלון או אחרי הלימודים. תמיד חשבתי שאין מה ללבוש איתה ולכן שילבתי אותה בדרך כלל עם גולף שחור מעוטר בכפתורים צבעוניים שמלווה אותי כבר שנים. תמיד חשבתי שאדום הולך רק עם שחור, אבל אז זה יוצר מראה דרמטי מדי. לכן היום החלטתי ללכת על מראה יומ-יומי עם חולצת אמריקן אפרל אפורה ונעלי פלסטיק בצבע אדום זוהר שאינן בגוון המדויק של החצאת, זה מה שעושה את האאוטפיט הזה למושלם – ההתאמה הלא מושלמת של בצבעים.

IMG_6414

כשיצאתי מהבית לא ידעתי מה יקרה ולאן יקח ואתי היום, ומאחר ולא ציפיתי לפגוש אף אחד שיכול לצלם אותי לבלוג עם האאוטפיט המהמם הזה שהתאהבתי בו מיד, אם אפשר בכלל להגיד משהו כל כך מטופש ורומנטי על חצאית וחולצה אפורה, צילמתי את עצמי בחדר המדרגות, מול המראה שבכניסה, לכל מקרה.

לאחר שקניתי טיץ כחול לאימוני חדר הכושר שלי, בחנות שבה אני תמיד קונה מכנסי ספורט, ברח’ אלנבי, ביקרתי חבר יקר, את ערן. בזמן שאני רבצתי על הספה וזרקתי משפטים משעשעים, הוא היה עסוק בלבחור את הפלייליסט לתכנית הרדיו שלו בגל”צ ובלמצוא את הדיסק המרגש ביותר של הגרייטפול דד לרגע ההוא, מתוך כל מאות ההופעות שלהם, שהוא אוסף.  ערן כמעט ולא התייחס להימצאותי בסלון. כמובן שזה מוגזם להגיד, הרי שתינו בירה שחורה ואכלנו משמשים, קצת ריכלנו ובעיקר שמענו מוזיקה טובה. ערן גם צילם את התמונות המהממות האלה, בדירה עמוסת הספרים שבה שוררת תחושה של אינטלקטואליות של פעם. זה בטח הדבר הכי שטחי להתייחס לספרים כסצנה ליצולמים, אבל זה, לפחות, פוטוגני.

IMG_6417

IMG_6424

IMG_6423

IMG_6426

בערב הלכתי לתערוכה ולקפה עם חברות. החצאית האדומה הייתה איתי כל הזמן ונתנה לי להרגיש את העוצמה של לבישת פריט בצע אדום. זה די בלתי נשכח. תנסו גם ללכת עם אדום, ותודה לשלי.

יום חמישי, 21 במאי 2009

“תל אביב בסנטר”

ביום ראשון בערב בדיזינגוף סנטר קורה משהו מגניב. בשעה 20:00 נפתחת “ תל אביב בסנטר”, תערוכה לכבוד 100 שנה לתל אביב המציגה עבודות של יפית ריקלין, בעלת המותג לאביזרי אופנה ועיצוב הפנים TIFA ARTS. בתערוכה יוצגו קולאז’ים של יפית המשלבים ישן וחדש בהיסטוריה של תל אביב. עוד לא ראיתי את התערכוה עצמה אבל אני סקרנית בטירוף ובטוחה שהיא תהיה מהממת, מאחר ומעורבים בה אנשים מאוד מוכשרים. התערוכה תימשך עד 30.6 והיא מתקיימת בחלל התצודה של דיזינגוף סנטר, ליד קולנוע דיזינגוף, במעבר בקומה התחתונה ביותר והיא בחינם. אתם מוזמנים והנה ההזמנה.

הזמנה טיפה ארטס

אם כבר מדברים על דיזינגוף סנטר, ואתם כבר יודעים שזה החלל העירוני המסחרי האהוב עליי, ועל  TIFA ARTS, אז במסגרת הפרוייקט “דיזנגוף בסנטר” הסנטר מארח את גופי התאורה עם דמותו של דיזנגוף בכל רחבי החלל. גם אותם יצרה יפית ריקלין ואני מודה שאף פעם לא ראיתי אותם דולקים בחושך, מה שעושה חשק לקפוץ לסנטר בלילה. מי שלא יזדמן לו, מוזמן להתרשם מהתמונות.

גופי תאורה טיפה ארטס חושך

 גופי תאורה טיפה ארטס 2

ניראה כאילו TIFA ARTS השתלטו על הסנטר,אז בואו לתערוכה.

נ.ב.

אחרי הפוסט האישי הקודם, בחרתי לכתוב על אירוע תרבות שאיננו אישי ובעיקר מעניין. מקווה שתאהבו גם את הסוגה הזאת בכתיבה שלי. וגם רציתי לספר שהשבוע הופיעו תמונות שלי מדגמנת למותג petit A באתרים ועיתונים שונים. חלקן מהפקה חדשה שאתם עוד לא מכירים ותכירו כניראה מקרוב בעוד זמן מה.

נענע10 – הכתבה על שוק הפלסטיק בלילה לבן.

ynet –כתבה על מכירות לסופ”ש (יש שם שתי תמונת)

וברייטינג השבוע כתבו על petit A ( שעוד לא ראיתי) ושמעתי שיש תמונה שלי על חצי עמוד. מקווה להביא לכם סרוק בהזדמנות.

סופ”ש נעים!

יום רביעי, 20 במאי 2009

לא כל יום צריך להתלבש

יש ימים  כאלה שלא ממש בא לי לעשות משהו. למזלי, הימים האלה הם מעטים ולא מגיעים הרבה לאזור מגוריי. אבל היום היה יום כזה ולראשונה בחיי שמחתי לקראתו. שמחתי לקבל יום שלא אצטרך להתרוצץ, לעבוד, לחשוב, לתכנן, להכין רשימות ולהספיק את המשימות הרבות שעומדות לפני. ברגע שתיית התה של הבוקר כבר הנחתי שלא צריך להתאמץ  ושמה שאני רוצה להיום, זה באמת לא לעושת כלום. ישבתי על האינטרנט במשך שעתיים והבנתי, לא לראשונה, שזה ממכר ומונע ממני לצאת מהבית. סגרתי את הלפ-טופ מיד לאחר ששלחתי אותו לישון וקבעתי טיול אל מחוץ לעיר לתחילת החודש הבא.

כדי להתרחק מהמפלצת הדיגיטלית הכסופה והחמודה שלי החלטתי לקפוץ לסושי האהוב עליי ברח’ אחד העם שאני אוכלת בו בימים שאני לא עובדת (כי שעות הפתיחה הן עד 17:00) ובחרתי פריטי לבוש שיתאימו למצב רוח ה”לא לעשות כלום” שהייתי שרויה בו. לא הייתי מוכנה לחשוב אפילו לרגע על אאוטפיט כלשהו. ידעתי שאני רוצה את המכנסיים הקצרים הקלאסיים בצבע בז’ וחולצה לבנה, וכך היה. ברגע האחרון, עיני צדה את החבילה עם הסיכות שנופר הביאה לי מלונדון ובחרתי לי סיכה עם ציור של אבן חן ורודה כהה, גדולה ונוצצת סתם בשביל הצחוק, וכי היא עושה רעש חמוד, משקפיים צהובים, הוויאנס ולדרך.

IMG_6398
היום לראשונה ממש הרגשתי איך אני מכריחה את עצמי להתרחק מהמחשב. אבל המחשב הוא החיים עצמם. רק שעה בלעדיו וכבר מיילים, מיילים, מיילים ורק מייל אחד לא בא. לא שאני יכולה להרשות לעצמי לחכות לו, אבל זה בטוח ישמח אותי כשהוא יגיע.

ורק עוד הרהור אחד שאני רוצה לשתף אתכם בו. היום כשרכבתי על האופניים, בשדרות בן-ציון בכיוון הירידה וחשבתי (כי כשנוסעים בכיוון העליה לא חושבים על כלום, מלבד הרצון לשרוד עד הבימה) על קארי בראדשו (תלחצו על הלינק – זה קטע מהמם מהסדרה) ועל ההשפעה של הדמות הפיקטיבית הזאת עליי בחודשיים האחרונים. אני צופה מחדש בסדרה הגאונית “סקס והעיר הגדולה” בזמני החופשי, וגיליתי שכשהייתי נערה בשנת ה-90 לא הבנתי את הסדרה וכעת אני מאוד מרוצה מההזדמנות לראות אותה שוב. הפעם, בצפיה החוזרת, היא מעוררת רגשות חזקים של הזדהות, של הבנה ושל עיסוק מתמיד במערכות יחסים. למרות שהסדרה הזאת היא פיקציה ניו-יורקית זוהרת, היא כל כך חיי הרווקות בתל-אביב. זה אולי נשמע שטחי, אבל אני מרגישה דומה לקארי מאוד בזמן האחרון והנסיעה הזאת היום באופניים גרמה לי לחשוב על האם לכתוב בבלוג שלי על יחסים. קארי אף פעם לא כתבה בבירור על החוויות האישיות שלה עם גברים, אלא רק באופן תיאורטי על שאלות מהותיות שעלו כתוצאה ממערכות היחסים שלה ושל חברותיה, כך גיליתי היום לאחר שיחה קצרה בנושא עם נופר, ולכן זה מעורר שאלות על אופני הביצוע האפשריים של כתיבה כה אישית בבלוג. העיר שלנו קטנה, צהובה, לבנה, מה שתרצו, אבל קטנה וזה באמת בעייתי (וגם אמא שלי קוראת פה וגם הבוסים וגם כל מיני אחרים) אז המחשבה על זה תאלץ להתבשל במוחי עוד זמן מה. בנתיים, תודה על ההקשבה.
IMG_6397 

בשדרה פגשתי את דני, שצילם את התמונות האלה. אז תודה.

יום שישי, 15 במאי 2009

פוסט לסוף שבוע

היה שבוע די מטורף וזה מה שכיף בשבועות כאלה, הטירוף. אבל הוא כבר מגיע לקיצו ואני מקווה שהסופ”ש יהיה רגוע יותר וכיפי. היה זה שבוע שקניתי בו משהו ללבוש אחרי הרבה זמן שלא רציתי להוציא כסף על בגדים. עברתי בזרה בדרכי חזרה מחדר הכושר והתאהבתי בטוניקה הזאת. ידעתי שאני לא יכולה להשאיר אותה שם. מיד כשחזרתי הביתה לבשתי אותה לארוחת הצהריים. ואלה התמונות שניראות כאילו צולמו ברכבת, אבל הן ממסעדת גוצ’ה. היה טעים שם חוץ מהקינוח שדי ביעס לי בסוף את כל הארוחה.

IMG_6333 

IMG_6334

בתמונות: טוניקה חדשה מZARA, טיץ סגול משוק בצלאל, סנדלים מפורנרינה וסיכת פפיון מחנות ב-1 ש”ח.

ועוד כמה דברים: ביום שבת תהיה מכירה מגניבה בנמל תל-אביב של 30 מעצבים צעירים ובנייהם גם תוכלו לראו תאת הקולקציה החדשה של petit A, הנה ההזמנה. תבואו. הפעם אני באמת אהיה שם!

מכירה בנמל

אז ניפגש מחר….

יום שלישי, 12 במאי 2009

פוסט לא אופנתי

P5082427

הפוסט הזה בטח לא יהיה על אופנה. כי זה אולי מוזר להגיד אבל בגדים ממש לא מעניינים אותי בימים אלה. זה אומר שאם מעניינית אתכם רק אופנה, אתם יכולים להפסיק לקרוא את הבלוג שלי. לעומת חוסר העניין המדאיג הזה, אני בכל זאת מתלבשת כל יום, לכן זה כניראה מוזר שבגדים לא מעניינים אותי, הרי בהם אני צריכה לכסות את גופי. אני רק אומר, שמגוון החוויות המגניבות שחוויתי בזמן האחרון מצליחות להתעלות על פני התרגשות מכל בגד חדש. קולנוע ומוזיקה (לא, לא הלכתי לדפש מוד) טיולים, מחשבות, ספרים ואפילו הקיום שלי ברשתות חברתיות, החיפוש אחר עבודה, הרצון לשרוד והחופש היחסי שאני חווה עכשיו מכוונים את המחשבות שלי לדברים אחרים. אני גם הייתי מאוד רוצה לחלוק איתכם את הכל, אבל אי אפשר ואתם מסתפקים בגבורה במה שאני יכולה לספר. מזל שאני לפחות לובשת בגדים, אחרת באמת לא היה לי מה לחדש לכם.

מחצית מהשבוע שעבר העברתי במכנסי ג’ינס בהירים מ”מנגו” מלפני כמה שנים שפתאום גיליתי אותם מחדש. אני לבשתי אותםכאשר הם מקופלים מעט, מלווים בהוויאנס וחולצות נופלות ונעימות. לעיתים עטיתי על גופי גם קרדיגן, כאשר השמש לא שלחה קרניים חמות מספיק על העיר תל-אביב. בלבוש הזה היה לי ממש נוח וכיף, וגם יפה. אין לי תמונה של האאוטפיט המושלם הזה, אבל בטח אשיג אחת בהקדם, כי אני מתכוונת ללכת ככה שוב ושוב.

בינתיים, תמונות מיום שישי שעבר שהיה המשך של סופ”ש שהיה טוב ורע, אבל גם מגניב. טיילתי בשדרה, פספסתי ביקורים בכמה בתים מעניינים במסגרת אירוע האדריכלות המגניב ”בתים מבפנים”, אכלתי אוכל טבעוני ב”בודהה בורגר”, ופגשתי את אורית החמודה בשדרה, אבל רק לשניה. וביום שבת, לאחר אימון במכון וארוחה בבית עם ליה החלטנו להצטרף לסיור במעמקי ה”דיזינגוף סנטר” שחשבתי אותו למקום תמים, אורבני, נוח ואהוב. אך הסתבר שמתחתיו מערות עטלפים, מקלט למיוחסים, שבילים סודיים שמובילים לכל חלקי העיר, מערכות חשמל ומיזוג ענקיות וקיום סודי ומפחיד של עד 4 קומות מתחת לאדמה. לא פלא שהוא נבנה במשך 10 שנים ארוכות ותוכנן ע”י עשרות מתכננים. מי שלא היה בסיור המפחיד, המדאיג והמהמם הזה, הפסיד, אבל לא נורא, בטח יהיה גם בשנה הבאה.

P5082415

P5082423

בתמונות: חולצה מלפני שנתיים שאמא קנתה לי, מכנסיים שאמא שלי תפרה לעצמה בשנת 1991, חגורה שלי מכיתה ז’, נעליים ותיק מ-ZARA ומשקפיים מ-H&M.

תודה רבה ליואב שצילם תמונות מהממות אלה וזרק לי מהמרפסת את החוברת של פרויקט “בתים מבפנים” ושחתך לי את הכתבה הסרוקה הזאת שהופיעה בסגנון בשבוע שעבר. למזלי ,לא כתבו עליי משהו שהם החליטו לנכון לאחר עיון רדוד באיזה פוסט מקרי שלי, אלא ציטטו את מהפוסט שלי, שהיה על קיץ, על פפיון ועל השמלה מהממת של petit A.

talkback

תודה רבה לקוראים שלי. תגיבו לא רק על הבגדים, ספרו האם יש דברים שאתם אוהבים יותר מאופנה, ואם אין כאלה, דברו על אופנה. עשו מה שכיף לכם, לכו לראות קולנוע דוקומנטרי ב- DOC AVIV.

יום שבת, 9 במאי 2009

מחוץ לעיר. סוף, סוף!

כשליה, חברתי, הציעה לי לנסוע לטיול ליום אחד אל מחוץ לעיר, לא האמנתי שזה קורה לי ומרוב אושר הסכמתי מיד ולא היה משנה לי לאן. בחודשים האחרונים של שנת 2008 חוויתי רצון עז ולא ממומש לנסוע לטיול בארצנו הקטנה. זה היה מאוד מתסכל מאחר ואיני מחזיקה בכישורי נהיגה ואף אחד לא אוהב לנהוג רחוק. ככה זה בתל-אביב, כנראה.

אז אחרי תכנונים די ארוכים, שבסוף לא לקחתי בהם חלק, מסלול הטיול נקבע ע”י ליה ונסענו לאזור זכרון ורמת הנדיב כדי להריח את הורדים שהברון אהב כל כך. במהלך הנסיעה אל עבר הלא נודע, שנמצא איפשהו אחרי הרצליה פיתוח, גיליתי שבנימינה זה לפני קיסריה ושזכרון יעקב זה לא רחוק כל כך כמו שחשבתי. ושלא תטעו, הייתי בעיירה מהממת הזאת כבר לפחות 3 פעמים בחיי, למטרת ביקורים רומנטיים עם בני זוג שאהבו לנהוג, טיולי בית ספר ואפילו טיול מהעבודה.

IMG_6015

ביום הטיול קמתי מוקדם כדי לסיים עבודה וכשהגיעה השעה להתלבש ידעתי שאני הולכת לעשות את טעות חיי. ההתלבטות הייתה בין שמלה אביבית המתאימה לאוירת הנופש לבין טיץ וגופיה שבאתמ מתאימים מבחינת הנוחות לתכנית היומית. בדרך כלל, ליה מתקשרת אליי כדי לשאול מה אני לובשת ואז אפשר לתאם את סגנון הלבוש ואת גובה העקבים, דברים מאוד נחוצים ומטופשים שבנות עושות. טוב, את גובה העקבים לא באמת אפשר לתאם איתה, לצערי. הפעם ליה לא התקשרה, כנראה נכוותה מהפעמים האחרונות בהן ניסתה לשאול מה אני לובשת, כי כעסתי עליה והאשמתי בבזבוז זמני היקר. כך יצא שהיא לבשה שמלה אביבית ואני הופעתי בלבוש ספורטיבי משעמם, אבל זה לא פגם בהנאתי מהשקט, האוויר הנקי של שרמת הנדיב והנוף המטריף. בתמונה לעיל, הנחתי לגופי לנוח על שפת המזרקה והייתי בטוחה שיותר טוב מזה לא יכול להיות, אבל היה. היה פשוט מעולה.

IMG_6030

בגן הורדים המרהיב, אחד מבין הגנים המדהימים השונים שמרכיבים את הפארק ובניהם גן תבלינים, דקלים והמוני עצים, הורדים כבר לא היו בשיא טריותם, אבל הצבעים והריחות עשו לי חשק לגן ורדים משלי. לאחר שנחלטנו שספגנו מספיק רוגע ושקט מהגנים של רוטשילד אכלנו ארוחת פיקניק קלה שכללה לחם פרג, גבינת שמנת, מלפפונים, תה ג’ינג’יר וקקאו, עוגיות מקרון צרפתיות ובננה, שמנו פעמינו לעבר מסלול הטיול הרציני. במרכז המבקרים הנמצא בבנין בר קיימא המתוכנן כך שהוא משתמש נכון במשאבים של הטבע ומתקיים לצידו באופן אורגני,, רכשנו את מפת המסלול בשני שקלים (ממש לא נחוץ) בחרנו במסלול הכחול, מסלול הליכה מעגלי באורך שני קילומטרים. הנוף המגוון הפתיע אותי מאחר והוא הורכב בצורה הרמונית למדי מעצים ירוקים, שדות צהובים מהממים, מרבצי קקטוסים פורחים, קוצים ענקיים, מבנים עתיקים ומרעה פרות עם גדרות חשמליים.

IMG_6097 IMG_6122

IMG_6118

IMG_6127

IMG_6113 IMG_6173

אחרי שהתעייפנו מהמסלול, המשכנו לעבר המדרחוב של זכרון יעקב וארוחה במסעדה לפי המלצתו של אחיה של ליה, החי את חייו בחיפה ומכיר את אזור הצפון הזר לנו. הטיול לאורך המדרחוב התברר כחוויה נעימה ורגועה מאחר וטיילנו ביום רביעי ולא בסופ”ש. היה שקט כמו בעיירה ציורית ולא מעיק ורועש כמו במוקד תיירותי מוצף, כפי שהכרתי אותו מביקורים קודמים. לאחר הסיבוב הקצר, החביב והמשעמם למדי שכלל צילומים בפינות חמד שונות (פינות חמד זו מילה ממש זקנה, אבל מתאימה לזכרון) התיישבנו במסעדת “הנשיקה” שהייתה יפה ונעימה, אך הגישה אוכל איום ונורא. לאחר הארוחה ששום מנה ממנה לא נעמה לחיכנו החלטנו שאנחנו לא אוכלות יותר מחוץ לתל אביב והצטערנו שלא אכלנו את שאריות הפיקניק במקום. מי שמכיר מסעדות טובות בצפון מוזמן לשתף, סתם כדי לנסות להפריך את הטענה כי האוכל הכי טוב הא בתל אביב.

IMG_6197

בתמונה: ליה האלגנטית בזכרון ואני תוהה למה אני לא לבשתי שמלה. אבל היה כל כך כיף שאפילו החוויה הקולינרית הכושלת והלבוש שלי לא הצליחו להרוס. סעו לטייל, זה עושה נעים.

אתם מוזמנים להיות חברים של הבלוג בפייסבוק, והחברים המכורים המסכנים שלי, אתם בטח תיראו עוד תמונת שם.

עוד דבר קטן וחשוב, עריית תל אביב עומדת לכרות את העצים המהממים שבסוף רחוב אבן גבירול. חייבים לעצור את הדבר האיום הזה. עזרו לעצים ובואו לחתום על עצומה כדי להשאיר אותם בחיים.

שבת שלום!

יום שני, 4 במאי 2009

השדרה אדומה

כבר כמה ימים ניסיתי לכתוב את הפוסט ל- 1 במאי. זהו חג, אני עוד זוכרת אותו ככה, שקשה להתעלם ממנו. השנה מצאתי את עצמי בסיומה של הצעדה האדומה מפלורנטין לשדרות רוטשילד. כל כך הרבה דגלים אדומים ראיתי לפני כן רק בטלוויזיה. זה היה מפתיע, קצת מעלה גיחוך לעבר העבר וקצת מעניין. צעקו שם סיסמאות שהצלחתי להתחבר אליהן כמו “כסף לעניים, עבודה למובטלים!!!” ואחרות שפחות ריגשו אותי. בהחלט היה זה מפתיע לראות המון אדום.

IMG_5978

IMG_5962

ידעתי שאני הולכת לפגוש שם את ידידי יואב, הפעיל החברתי, וניסיתי לדלות מארוני פריט אדום לכבוד האירוע. אבל גיליתי שיש לי רק שמלה אדומה עם שרוולים ארוכים וסוודר. זה קצת נכון, במדינה הקומוניסטית ממנה באתי באמת היה קר, למרות שהפריטים האדומים שלי הם לא משם. חסרונם של פריטים אדומים בארוני ציערו אותי לרגע. הרי אומרים שלבלונדיניות יפה אדום. אז למה אין לי? אני מניחה שהצבע העז שמסמל כל כך הרבה תשוקה ואהבה ודם ומלחמות ואת המאבק לצדק מסוים, יש בו הרבה משמעויות שקשה לי לקבל ולראות אותם עליי. אני אוהבת עדין, פסטלי, ורוד וצבע גוף. אני בהחלט לא הבלונדינית של אדום.

כשהתלבשתי לכבוד האירוע האדום הבנתי שבעצם את האדום העז אני שומרת לנעליים. שם למטה, בסיומן של רגליי אני מרגישה בטוחה ורחוקה מספיק מהצבע הבוהק והמסוכן, אבל מצד שני, אני משתמשת בו כדי להתקשט. ואדום זה בהחלט הצבע שמקשט את כפות רגליי השמנמנות, בעיקר בקיץ.

IMG_5986

IMG_5985

IMG_5989

IMG_5991

ואת כל שלושת הזוגות האלה אני אוהבת ונועלת, למרות שהם איתי כבר כמה וכמה זמן. כנראה שנעליים אדומות מקשות את הפרידה מהן כמו מחלום של שיוויון, שגם הוא בחלקו אדום.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...