יום שישי, 28 בנובמבר 2008

גם אנחנו בדקנו…

וגילינו שלעצור אחרי העבודה ולאכול משהו קטן טעים בדרך הביתה זה כיף. ואם אפשר לצרף לזה תיעוד מרגש של הסוודר הצבעוני-מפוספס שלי פוגש רוטב פטל ורוד, אז עוד יותר כיף. עצרנו ב-KAFOO באבן גבירול כי רפי גינת אמר לנו שזה יוגורט אמיתי. החלטנו לבדוק בעצמנו ברגע של שטות. האמת היא, שבלי קשר לצחוקים זה באמת הכי טעים וקרמי. ציפיתי שזה יהיה מימי ומתוק, אבל זה היה באמת יותר טוב מהמתחרים, שגם אותם אני אוהבת מאוד. טוב, אחרי שטעמתי את זה, אז אולי כבר לא. התלהבתי שהיה להם רוטב פטל כי הוא די בצבע של הסוודר האהוב והחמים שלי, שהוא אמנם תוצרת סין, אבל שווה ביותר והכי כיף לי להרגיש עמוק בשנות ה-80 איתו.23112008024

23112008029בתמונה אתם יכולים להבחין בגל, שעובד איתי, הוא מאוד אוהב יוגורט וגם בגדים מ-pull&bear, מה שאומר שיש לו טעם מעולה.

23112008027 בתמונות: סוודר מחנות באלנבי, טייץ ממנגו ומגפיים מזרה ויוגורט מ- KAFOO.

וואו, ממש רואים פה את התוספות שאני הכי אוהבת ביוגורט שלי: אננס, מנגו,פצפוצי שוקולד ורוטב פטל, שזה סוג של שילוב צבעים שאני אוהבת., צהוב וורוד. אומרים שגם טחינה גולמית זה טעים, אנסה בפעם הבאה.

ועכשיו קצת ברצינות, היה לי שבוע מעולה, שבוע של חגיגות יומולדת שטרם הסתיימו, כי עוד מעט אלך לארוחת יומולדת חגיגית שההורים הכינו בשבילי, ולא קניתי כלום כל השבוע. מי היה מאמין שלא קניתי כלום כל השבוע. אבל זה כיף בעיקר כי היום היה “יום ללא קניות”. אני לא אומרת שצריך היה לא לקנות היום כלום, כי זה יום שישי והכי כיף לעשות בו שופינג, אבל אני שמחה שיש יום שבו אנחנו עוצרים לחשוב האם אנחנו צריכים את כל הדברים שאנחנו קונים. אצלי, לפחות, היום הזה מעורר את השאלה שאולי באמת כדאי להוציא כסף על דברים ששויים יותר מחתיכת בד ושיש חוויות כיפיות שלא קשורות לכסף.

הדברים שהכי שווים כסף הם חוויות מרגשות ויחודיות כמו ההופעה של רופוס ויינרייט שהייתה ביום רביעי התגלתה כמדהימה ושווה הרבה יותר מסוודר שהייתי קונה במחיר הכרטיס. לטעמו המשובח של רופוס בבגדים ולמוזיקה שלו אני עוד אקדיש פוסט שלם בשבוע הבא. בנוסף, יש אירועים כיפיים שלא עולים כסף כמו אירוע פתיחה של “וידאו זון”, תערוכת עבודות וידאו שהייתי בה אתמול, או אירוע האמנות ”פצ’ה קוצ’ה” שבמהלכו כל אמן מציג את עבודותיו למשך 6 דקות ו-40 שניות, שעלה 20 ש”ח ואפילו לאכול יוגורט ב-KAFOO שווה יותר מעוד בגד או נעליים. אז תחשבו על מה אתם מוותרים כדי לקנות בגדים. אולי יש עוד דברים ששווה להשקיע בהם כסף שאתם עובדים בשבילו כל כך קשה ואולי הם יכולים לגרום לכם קצת יותר אושר, אולי אפילו אושר שנמשך קצת יותר מזמן מהאושר שגורמות נעליים חדשות.

שבת שלום!

יום שני, 24 בנובמבר 2008

היום יום הולדת לי!

Picture 004 Picture 007

אז קמתי בבוקר ליום בהיר וסתוי-אביבי כזה. בוקר יום הולדת זה לא עוד בוקר רגיל. זה כולל הפתעות קטנות וקפה בדרך לעבודה וכמובן תמונות על הגג.

Picture 014 Picture 006

Picture 020 Picture 025 Picture 019

בתמונות: שמלה שאני מדמיינת שהיא מארץ צפונית רחוקה שהיא בעצם מחנות בבוגרשוב, גרביונים אפורים של יודפת מהמשביר, מגפיים חדשים מזרה וקרדיגן אפור כהה מזרה.

מזל טוב לי!

יום שבת, 22 בנובמבר 2008

ואלה תוצאות פרויקט DIY

עבר כבר כמה זמן מאז שכתבתי על פרויקט DIY שנערך בפתח תקווה בימי חופש סוכות, והנה התוצאה.

IMG_1068

IMG_1063 IMG_1074

למרות שכולם מתייחסים למשבצות כאל טרנד חרוש, מדובר בטקסטיל קלאסי מסקוטלנד שחוזר כל חורף בפריטים שונים כמו שמלות, חולצות ומעילים. השנה באמת לקחו את זה קצת רחוק וכל חברות האופנה הוציאו כל פריט אפשרי מבדים משובצים.

את השמלה תפרה אמי היקרה והמוכשרת בהשראת הקולקציה של דולציה וגבאנה, נעליים מזרה, גרביונים מהתחנה המרכזית ותיק מאוספי הפרטי.

התמונות באדיבות מערכת “ישראל היום”. צילמה:לירון אלמוג. כל הזכויות שמורות ללירון אלמוג ולעיתון “ישראל היום”.

יום שישי, 21 בנובמבר 2008

לא, זה לא בפריז

האמת היא שלא באמת חבל. זה אפילו די כיף שיש מקומות כאלה בעיר. בתי קפה בסגנון אירופאי עם שולחנות עגולים וכיסאות עץ חומים ואווירה כל כך רחוקה. זה עוזר לברוח לעיתים למחוזות אחרים. רק שעתיים בבית קפה שמזכיר לי את פריז משכיח ממני את צרות היום-יום ואת זה שאני בסך הכל בנווה צדק ושלא באמת התרחקתי מתל אביב, ויש בידיעה הזאת משהומאכזב אבל גם מרגיע.

השבוע חשבתי על זה שכל תקופה שלי בתל אביב, התאפיינה לה בבית קפה אהוב שבו הרביתי לשבת. כשרק הגעתי לעיר והייתי סטודנטית בוהמיינית לכלכלה, אם שילוב כזה זה בכלל הגיוני, היה זה ה,באצ’ו". לאחר סיום הלימודים הייתה תקופה של כל מיני ובניהם “גינצבורג” ו“קפה נח”. כשהתחלתי לעבוד היה זה ה“מרסנד” וכמובן “במקום” ששם אני מרבה לשבת גם היום. בימי הבטלה של החורף שעבר כאשר החלטתי לקחת חופש מהעבודה, ישבתי הרבה ב”נסיך הקטן” קפה המשוררים הבוהמייני והזול. זה כניראה התאים לסגנון החשיבה שלי אז על כל העולם בו אנו חיים. הרשיתי לעצמי להיות בין אלה שיושבים בבית הקפה באמצע היום. זה היה כיף ווגם טעים כי ב”נסיך הקטן” מגישים מרקים מעולים בחורף.

בימים אלה אני כמעט ולא מבקרת בבתי קפה, אולי בגלל זה Tazza d’oro השפיע עליי כל כך. פתאום כל עניין הישיבה בבית קפה היה יותר מכרגיל, היה חגיגי כמעט. אני וחברתי היקרה ליה הזמנו מנות מעולות ותה. ישבנו ודיברנו והאנשים סביבנו התחלפו ואנחנו המשכנו לשבת ולא רצינו לקום. חשבנו שחבל שאין כזה קפה צפונית לנווה צדק, קרוב יותר לאזור מגוריה של ליה ומה שהיה גם האזור שלי פעם, כמעט ליד פארק הירקון מצידו הדרומי, כמובן, הרי מעברו השני שוכן יער אפל עם זאבים, ואם לא הייתי עובדת בהרצליה, לא הייתי רוצה להגיע לשם.

IMG_3797 IMG_3786

בטצה דורו בנווה צדק - אני לובשת חצאית וולנים מקורדרוי בגווני כחול ותכלת שקניתי לפני שנים וחולצה אפורה של אמריקן אפרל.

IMG_3779

בהביטי בתמונה אני מבחינה בשילוב מצחיק ואופייני למדי לתל אביב של ישן וחדש. הרדיו הישן והיפה שלבטח לא עובד והקופסא, ובה Mac Book Pro מונחת לה על כסא. הבחור שבא עם הלפטופ, ככה ארוז, שתה קפה כשמשקפי השמש לעיניו. מחזה שהיה קשה להתעלם ממנו, בעיקר כי זה היה קרוב לשעת השקיעה. עוד דבר שאני אוהבת בצילום הזה, זה את מתלה המעילים בצד ימין. כל כך זורק אותי לאירופה.

IMG_3775

ליה לובשת שמלה של המותג “בנות”, גרביון של פוקס וקרדיגן לבן לא מזוה.

IMG_3807 IMG_3803 IMG_3808

מזון: מימין פטה כבד עוף וטוסטונים ומשמאל קראמבל תפוחי עץ עם קרם וניל וקצפת.

יום רביעי, 19 בנובמבר 2008

זה פוסט גברי, שמישהו יתייחס אליהם כבר!

ניראה כי למרות העיכובים הנובעים מהפרובינציאליות של מדינתנו וכמה גורמים טכנולוגיים, סצנת בלוגריות האופנה דווקא צומחת ומתרחבת, מה שאי אפשר לומר על בלוגרינו הגברים. זה דווקא ניראה לי הגיוני, בעיקר לאור הממצאים מסצנת הבנות, שמצביעים על כך שבלוגוספירת האופנה התחילה להתעורר כאן באיחור של שנה אחרי בנות אירופה ואמריקה. זה, כניראה, אומר שאולי בעוד שנים מספר יהיו גם בנים שיעלו תמונות של עצמם במיטב מלבושיהם, אך לא ניראה לי שזה יקרה בקרוב. מלבד נמרוד, פורץ הדרך, שמציג גם גברים לבושים מעולה, אין כל כך התייחסות למגזר זה. אה, שכחתי, Life by mummy כותבת הרבה על אופנת גברים, אבל אצלה הם רק בני שלוש.

עד שיהיו עוד גברים שאופנה עבורם היא יותר מהיכולת לזהות חצאית מיני, אנחנו הבנות צריכות לקחת על עצמנו את המשימה ולכתוב קצת על לבוש גברי ולהעניק השראה גם לקוראינו ממין זכר. לא הייתי רוצה להשאיר את הנושא הזה לא מטופל ולכן החלטתי לנצל איזה מישהו שאני מכירה לצורך כך. עקבתי אחריו כשיצא עם כלבו החום לעת ערב. בהתחלה זה לא היה לו ברור, אבל די מהר הוא הבין שאין לו ברירה אחרת אלא לשתף פעולה.

IMG_3729 IMG_3712

בתמונות אורן לובש מעיל צבאי מחנות יד שניה בבריסל, חולצה מ- threadless, ג’ינס H&M, ונעלי אולסטאר. אדי לובש פרווה חומה עם פס.

ואם כבר מדברים על לבוש גברי, אז כל הרעיון לפוסט הזה הגיע מהחולצה הגברית שלבשתי היום לראשונה. מישהו שדעתו מאוד נחשבת בעייני אמר שזה ממש cool ובכלל כל היום שהיה אמור להיות מחריד ומעיק היה בסוף יום בסדר. סיימתי אותו בסיבוב שופינג קצר עם חברתי תמר בדיזינגוף סנטר שקנתה דברים מהממים ב- pull&bear. ואם כבר מדברים על pull&bear, אז יש להם אתר חדש בעברית ואתם מוזמנים להציץ בו. במהלך החיפושים אחר משהו יפה, אני ניצלתי את תא המדידה בזרה כדי לצלם את עצמי בעודי מודדת וסטים שונים, בתנוחות מצחיקות כרגיל, על החולצה הגברית שלי שקניתי אותה בסוף הקיץ ואפילו כתבתי על זה פוסט ורק חשבתי אז כמה מגניבה אני.

_____188 P10008182

אני לא מאמינה שהצחלתי, לבסוף, להידחף לפוסט על אופנת גברים. מזל שהחולצה נתנה לי תירוץ. וגם לא קניתי בסוף כלום היום וזה דווקא לא רע. וגם, אני מקווה שלפחות מישהי מחברותיי לבלוגוספירה תכתוב גם קצת על אופנת גברים. יהיה כיף!

יום ראשון, 16 בנובמבר 2008

שנות ה-80 היו סוערות

ורק ג’יימס בונד הוא הכי המאה ה-21. הרבה תעוזה ומעט עלילה היו בסרט הזה שראינו בשישי בצהריים. הכניסו אפילו סצנה עוצרת נשימה של קרבות אוויר, שבעניני זה שיא המופרכות מכל המופרחויות שהציגו הפעם. ככה זה כשיש חוקי ז’אנר, אין מה לעשות נגדם. הסרט היה כיפי, שלא תחשבו אחרת, והבלונדי הבריטי הולך מכות מעולה, הרבה יותר טוב מפירס ברוסנן, שהיה ג’יימס בונד הורס, לטעמי. בקוואנטום וגם בסרט הקודם גידלו לג’יימס הבלונדי שלנו גם רגשות וקצת עומק דמות שזו המחמאה הכי טובה שאני יכולה לתת מבחינת התסריט וגם הפתיח יצא להם יופי.

למרות שג’יימס בונד נולד הרבה לפני שנות ה-80, הדמות שלו תמיד זורקת אותי לעשור הזה, שבו אני נולדתי. בטח בגלל השתתפותו במאבקים נגד רשעים מהגוש הקומוניסטי. היום שידרו בשעות הערב בערוץ ההיסטוריה, הערוץ הכמעט הכי אהוב עליי בטלוויזיה, תכנית אמריקאית שמסכמת את העשור המדליק הזה. אז הנה תקציר של כמה מהאירועים החשובים, שלא תגידו שאתם לא מחכימים מהקריאה בבלוג שלי:

  • המצאת הפאק מן וההתמכרות של אוהבי משחקי הוידאו לדמות הצהובה והנשכנית, שההשראה אליה הגיעה למוחו של הוגה המשחק בעת זלילת פיצה. הוא דמיין משולשי פיצה אוכלים משולשים אחרים וככה נולד משחק המכונות המצליח בעולם.
  • הטלפונים הסלולריים נכנסו לחיינו – יותר נכון לחיי האמריקאים ועד היום אנחנו מתמודדים איתם.
  • יום שני השחור – כאשר הבורסה בוול סטריט נפלה ביום אחד. אבל אז לא יצא מזה משבר, ואחרי כמה חודשים הבורסה הצליחה לחזור לעצמה.
  • התקרבות בין אמריקה לגוש הקומוניסטי - מפגש פיסגה בין רייגן וגורבציוב, דמות שהערצתי רבות בימי ילדותי. נפילת החומה בברלין ואושר גדול למזרח גרמנים המסכנים.

העשור הזה, שבו נולדתי אבל הייתי קטנה מדי מכדי לחיות אותו כראוי, הוא העשור שאני הכי מתגעגעת אליו. אופנת האייטיז, הגוש הקומוניסטי הקורס וכל הסרטים שנעשו בשנים האחרונות סביב הנושא הזה רק מגבירים את הגעגועים, אבל גם עושים נעים. “להתראות לנין” ו”חיים של אחרים” הם שני סרטים גרמניים המספרים באופן שונה על החיים במזרח גרמניה לפני נפילת החומה. מי שבטעות לא ראה, מיד לרוץ לספריית וידאו ולקחת.

IMG_3767 IMG_3754 IMG_3770

IMG_3765

IMG_3753

בדרך חזרה מ “קוואנטום של נחמה”, הכי מתגעגעת לאייטיז בג’קט של החבר שלי, ברחוב תל אביבי של שנת 2008.

IMG_3758

בתמונות: ג’קט ג’ינס של החבר, חולצה מ -pull&bear, טייץ ממנגו, סניקרס משובצות מ H&M, שרשרת מטופ טן ותיק ממנגו.

יום שישי, 14 בנובמבר 2008

גרביונים סגולים בחללית

IMG_3703IMG_3707

וכן זה מוזר לגור בגלריה. ובכל יום לעבור ולהביט בעבודות המוצגות בדרך לדירתנו. ברור שכבר מזמן התרגלתי, וזה אפילו מוזר לי לשמוע כל מיני אנשים שאומרים: מה זה המקום הזה? זהו שילוב של חלל קהילתי ופרטי ושמו “החללית בירקון 70”: מספר סטודיויים לעיצוב וגלריה בקומה הראשונה ודירות בשניה. לי זה נשמע מאוד הגיוני, בעיקר כשזו המציאות היום-יומית שלי. וואו, פתאום עכשיו קלטתי שאנ יגרה בחללית!!!

בתמונה מאחורי, רישום ענק בעיפרון שלי נוף פרברי של גבריאלה שוץ – גידול.

IMG_3690 IMG_3684

בגלריה, מאחורי עבודות בשמן של קרן פז ובמטבח שלנו

היה לי היום יום מוזר. התעייפתי ממנו, למרות שהוא עבר מהר. כמו כל ימי חמישי רק רציתי שייגמר, אבל אפילו ההתחלה שלו התארכה והייתה גרועה ממש. איני נוסעת לעבודה באוטובוס כל יום. לעיתים אוסף אותי גל שעובד איתי ובשאר הימים הההגעה מרגשת פחות. כן, תחבורה ציבורית.דווקא היום, לראשונה מאז שהתחלתי לעבוד בהרצליה, אחרתי לאוטובוס. אני בטח פיספסתי אותו בפחות מדקה, אבל אוף. כתוצאה מהאירוע חסר האחריות הזה נאלצתי לנשום את אוויר בן יהודה המטונף ולבהות בעוברים ושבים. לא מצאתי השראה,אבל מחשבה קפצה לראשי. ראיתי המון נשים נועלות מגפיים יפים, נטולי עקב ונוחים. מעניןן איפה קונים מגפיים יפים בימינו? לא בכאילו קונים משהו בלתי מושג, אלא באמת. למי יש תשובה?

בתמונות: אני לובשת שמלה מ-pull&bear, ג’קט מ-ZARA מלפני איזה 4 שנים, גרביונים מ-H&M, ומגפונים מקאלה שזו חנות בדיזינגוף ובעוד כמה לוקיישנים, אבל גם שם של פרח.

וואו, היום יצא לי ממש פוסט מוזר. אולי כי אני מאוד עייפה והשעה כבר שתיים בלילה?! לילה טוב לכולם וסוף שבוע מעולה!!!

יום שלישי, 11 בנובמבר 2008

אף פעם לא ימאס לי

להצטלם בתא המדידה של pull&bear, פשוט כי יש להם כזאת תאורה מעולה שעושה אחלה תמונות בעזרת הסלולר שלי. למרות שמאז שגיליתי תוכנות לעריכת תמונות שמשפרות את הצילומים פלאים, התאורה אולי פחות חשובה, אבל עדיין זה אחד המקומות שהכי מעודדים אותי לשלוף את הסלולר. ולמרות שאני מאוד רוצה להשקיע בכם, הקוראים שלי, ולצלם תמוונת איכותיות, הצילום האימפולסיבי, המיידי בעזרת הסלולר מושך אותי כל כך. ככל שאני חושבת על זה יותר, האותנטיות של הצילום המיידי וכל רעיון הבלוג האישי די מתחברים. אבל, אל תדאגו, אני מעדיפה תמונות יפות, למרות שהפעם לא יכולתי להתאפק.

3022816530_89d10290d9_o 3021969065_df16295b6a_o

3022788514_51d13d5dac_o 3021962495_ddf51ff173_o

ואם כבר התחלתי בדיבורי תכנות וקשקושים דיגיטליים, אז כמו שאתם רואים, כבר כמה פעמים עדכנתי פוסטים עם מראה חיצוני חתיכי ומעוצב יותר. על האפשרות לשלוט טוב יותר בעריכת הפוסטים, אני חייבת להודות ל Windows Live 'Writer, תכנה לכתיבת פוסטים אשר מעניקה יכולת עיצוב משופרת, מקלה על הכתיבה וגם מפבלשת לבד את התוכן לבלוג. אני כותבת בה עכשיו וזה ממש ממש כיף!

אני כבר יום אחרי. יום אחרי פרסום הכתבה על בלוגוספירת האופנה הישראלית המתגבשת בחינמון העל “ישראל היום”, וכלום לא קרה. אפילו כמות הכניסות לבלוג המגיעות מהקשת הכתובת המלאה, כפי שהיא התפרסמה בעיתון, לא גדלה. מעניין מה זה אומר על קהל היעד של העיתון, או כמה הכתבה עשתה חשק לקום מכסא הרכבת, ללכת למשרד, לזכור את עניין הבלוג, לההקליד את ה-URL ואז לצפות בי ומלבושיי האופנתיים. כן, באמת קצת נסחפתי במחשבה שגוגל אנליטיקס, התוכנה האהובה עליי בתבל, תכריז בקווי הגרף הכחלחלים על גידול בכניסות. באמת הייתי תמימה. אבל, לא נורא, יש לי המון קוראים ואפילו שני אנשים שונים שפגשתי אתמול זיהו אותי מהבלוג וזה היה חמוד לי, נילי המקסימה והפוך שמגיב בבלוג שלי:). מפתיע אותי, שסטטיסטיקת הכניסות לבלוג מעניינת אותי כל כך, הרי כשרק התחלתי הבלוג היה רק בשבילי ולא הייתי לחוצה כלל מכמות הכניסות. תחילה ניסיתי אף להימנע מגוגל אנליטיקס, אך לשווא. בסוף זה שבר אותי ונכנעתי. צריך, כניראה, להודות כי למרות כל מה שחשבתי, התהילה ממכרת.

בתמונות: חולצה, קרדיגן וג'ינס מ-ZARA, סיכה של דמות אנימציה רוסית משוק העתיקות בדיזינגוף ושרשרת משוק הכרמל.

יום שני, 10 בנובמבר 2008

חפשו אותי היום בישראל הי!ם

יש כתבה על הבלוגרים הכי שווים בתחום האופנה בישראל ואני בניהם.
בנתיים לינק למהדורה המודפסת באינטרנט, עמ' 26, צריך לדפדף קצת....
תמונות בקרוב....

ולמי שמתעצל

יום שבת, 8 בנובמבר 2008

עונת הפשפשים החלה

IMG_3600 IMG_3590 IMG_3561

בתמונות: אוברול מ H&M, קרדיגן בצבע אפרסק מהארון של אמא, תיק ממנגו, סנדלים מחנות הנעליים האהובה עליי בקינג ג’ורג’ ושרשרת משוק הכרמל.

אין כמו שוק הפשפשים, תמיד ידעתי זאת. ואני יוצאת בהצהרה כזאת כי אני לא מסתובבת שם מספיק למרות שאני גרה בתל אביב. עוד בימי התיכון הייתי רוכשת שם מדי פעם בגדים וזה בתקופה שכולם הלכו עם מכנסי קורדרוי מהשוק הפשפשים. העציב אותי שלא יכולתי ללכת איתם גם, כי הם היו גדולים עליי, אבל קניתי שם את מעיל הסטודנט שלי. הוא היה תכלת, מצמר עבה ונרכס בכפתורי עץ שנכנסים ללולאה ונשארים שם כדי לשמור עליי מפני הקור. הוא עלה 60 ש”ח ואני זוכרת עד היום, כשהמעיל כבר נמסר לויצ”ו או אולי נתרם לאירגון אחר, איך אמא שלי הזדעזעה מזה שקניתי מעיל מיד שניה. היא זרקה אותו על הרצפה ושנאה אותו בגלוי. אך באופן מפתיע היא התאהבה בו אחרי שבוע. וכל תקופת התיכון הוא שימש אותי, בנוסף למעיל הקורדרוי הגברי והחום שלבשתי לעיתים. האמת היא שעולים בי הרבה זכרונות משוק הפשפשים לפתע, אבל זה לפעם אחרת, אולי.

היום הלכנו השוקה לקנות מסגרות לתמונות ואכן מצאנו הרבה. המסגרות, מסתבר, מגיעות עם תמונה, שלדעתנו אולי לא ממש מעניינת אבל מביאה איתה ערך כשלהו. זה קשה להסביר, אבל נעים לראות את ההקדשה מאחורי התמונה משנת 1970 ולתהות לגבי האנשים שכתבו אותה. במהלך ההסתובבות בשוק יצא לי גם לקרוא מכתב שנשלח מהארץ בשנת 1958 שהיה מונח בקופסא מלאת מכתבים שלא ברור האם הגיעו ליעדם או לא. רפרפתי במבטי על תמונות שהיו שייכות לאנשים שלא הכרתי קראתי את ההקדשות שכתבו בשפות זרות. האמת היא, שהיום זו חווית שוק הפשפשים הכי טובה שהייתה לי. אולי זה כי באנו, אני ויקירי, למטרה מסויימת ולא סתם להסתובב ולהקשיב לאיש בחנות המכירות הפומביות מסיבר על חפץ אמנות שהוא “חצי אימפרסיוניסטי וחצי קוביסטי”. וגם כי מזג האוויר היה מושלם.

כשרוקננו את השוק ממסגרות היינו רעבים ואורן הציע שנאכל במסעדה בוכרית שהוא וחבר שלו אכלו בה פעם ושיש אפילו תמונה משם. ברגע שהתיישבנו זיהיתי מיד את העץ שבתמונה. זה היה סיום מענג לחווית השוק ואכלנו שם את סלט החצילים הכי טעים בחיים שלנו. במסעדת “התאומים”, ואני בכלל לא בטוחה שהיא בוכרית.

IMG_3539 IMG_3541 IMG_3562 IMG_3546 IMG_3543 IMG_3603

למרבה המזל, בילוי יום השישי לא הסתיים לו כל כך מהר. עשינו גם סיבוב קטן בפלורנטין, וראינו ספה מהממת ויקרה מדי בחנות רהיטים מתוחכמת. זה לא שאנחנו מתעניינים בספות, פשוט ההיא הייתה כל כך יפה ונוחה ומושלמת בדרכה הספתית. לאחר מכן מיהרתי למתחם גן החשמל ופגשתי את ליה וליאת חברותיי היקרות במסיבת רחוב שהייתה פשוט כיפית. חגגנו את פתיחת החנות של המעצבת אניה פליט. היה ממש כיף ושמח, ובעיקר מאוד מפתיע, או אולי בעצם לא, שאפשר לעשות מסיבת רחוב בתל אביב בצהרי יום שישי.

IMG_3608 IMG_3610 IMG_3607

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...